פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצו של אורן

      המעטפה הלבנה מצה"ל הגיעה? אל תלחצו, אורן מאיר פה והוא הולך להכנס לפאניקה גם בשבילכם

      שלום מלש"בים יקרים. אם אין לכם מושג מה זה מלש"ב, כנראה שעוד לא קיבלתם זימון לצו ראשון, אין לכם רישיון נהיגה עדיין ואתם בתולים. אך אל חשש, גם בתולים יכולים ליהנות מקריאת המדור הססגוני והמרהיב הזה. אז בואו נעשה היכרות קצרה – קוראים לי אורן מאיר, אני בן 17 וקצת ואני אלוף ישראל בהיכשלות בתנ"ך. אה, ואין לי חברה. בזכות הבמה שניתנה לי אני מקווה ללמד אתכם את כל מה שצריך לצו ראשון / שני, פגישה עם קב"ן / רס"ר / מש"ק ממטרות, ובכלל שלל טיפים שיעזרו לכם לא להילחץ כשתיפגשו את הרמטכ"ל במעלית. שנתחיל? אה, אני גם לא עושה כלום היום בערב אם אתן מעוניינות, ומלש"ב זה מועמד לשירות ביטחון, יעני מישהו שמתגייס עוד מעט. מצוין, אני אאסוף אותך מהבית.

      זה היה עוד אחד מהבקרים הנוראים האלה. בוקר בו אתה יודע שיום איום ונורא מצפה לך, אבל אתה לא ממש יודע למה. למעשה הכל היה כרגיל – שוב קמתי מאוחר, שוב איחרתי לבצפר ושוב שכחתי להאכיל את האוגר הפרסי שלי. לפתע נקטע כל הטוב הזה כאשר אימי צעקה מן המטבח "אורן! יש לך מכתב". פסעתי לעברה חיש מהר וגיליתי מעטפה לבנה גדולה. על המעטפה התנוסס סמלו של צבאנו ומתחתיו הופיע שמי המלא ושם אבי. אימי הסתכלה עלי בעיניים בוכיות, כמי שהולכת לפרוץ בנאום פמיניסטי על המחדל הצה"לי, שמרשה לעצמו לא להזכיר גם אותה במאורע שכזה. “שלום חייל שלי", חייכה אלי אימא. קרעתי את המעטפה, כמו אידיוט, שלא חשב כי הוא יקרע בדרך גם את הזימון.

      סגול?!!1 למה לא תשימו שם פיות וזה?

      בראש המכתב נכתב: "מתוקף תפקידי כבלה בלה בלה בלה אני קורא אותך אורן מאיר להתייצב בלשכת הגיוס הבלה בלה בלה בתאריך ממש מעפן בשעה מעפנה עוד יותר" על החתום רב פקד-מפקד-רס"ר- שקרכלשהו. עוד לפני שהספקתי לעלות חיוך על פני, רצתי להטיח את ראשי בקיר. "לעזאזל!”, מלמלתי לעצמי, "אני עומד להיות חייל! כוס אמא שלהם בקונטרה בס, חייל!”. את המחשבה הקיומית הזו תפסה מחשבה מטרידה אפילו יותר – המכתב צבוע בסגול (!!!). המכתב שאמור להיות הרשמי ביותר במדינת ישראל, אבן דרך בחייו של כל נער והנייר עליו מתפנה, ברגעים אלו ממש, האוגר הפרסי שלי – צבוע בפאקינג סגול. אחר כך מתפלאים למה יש משתמטים? שהצבא יהיה קצת יותר רציני! טוב שהוא לא מוסיף למכתב קעקועים של פיות ים.

      ואם כבר במשתמטים עסקינן – חשוב שתעמיקו במחשבה של 'האם אני בכלל רוצה להתגייס'. נכון, זה חובה, וזה שלא בא לכם טוב לעלות על מדים לשלוש שנים לא אומר שאתם צריכים להשתמט, אבל תחשבו על זה קצת (היפותטית, אתם יודעים), ונעסוק בזה בפרקים הבאים. ולכל הטוקבקיסטים שיקראו לי "סמולני יפה נפש” – לכו לשבת על זין. עד כאן להפעם. בפעם הבאה נדבר על בדיקות שתן ונבין מה זה לעזאזל בב"צ (רמז: בדיקת ביצים מקיפה שמעטים יוצאים ממנה חיים). פלוגה zone, משוחררים.