פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דמי חליצה

      איך זה שנשים פשוט מוציאות את השדיים שלהן באמצע הרחוב ומתחילות להניק? מאי פלטי מתחננת – לא עוד!

      העולם הנפלא שלנו, לטוב ולרע, הוא מאד ליברלי. הוא פתוח, כמעט לא קיימים בו דברים שהם טאבו או נחשבים לממש בלתי-הולמים-בעליל, ואפשר לעשות הכל לעיני כל ובלי בושה. בתור אדם ליברלי שגדל בעולם ליברלי שהתגורר בבית ליברלי ורכש חינוך ליברלי, מגה-ליברלי, אני בעצמי ליברלית ודוגלת בליברליות כדרך חיים וכנורמה בלתי ניתנת לערעור. אך עם זאת יש דברים שמפריעים למנוחתי. דבר אחד ספציפי, למעשה, עליו נדבר היום. למען הנוחות אשען אחורה, אחייך אליכם בחדווה ואשלוף את הציץ הענק שלי אל עבר אוויר העולם מבעד לחולצת הלייקרה הצמודה שלי. אה, נשמע לכם מוזר? מגרה? דפוק? מעיד על כך שלקחתי היום את כל התרופות הלא נכונות, בשעות הלא נכונות? הזוי? ממש-לא-בסדר? אם כך, אז למה לאמהות מניקות מותר? כי מישהו ניזון מהן?

      איפה הבושה?

      האם קיים קוד שלא הייתי מודעת אליו, שאומר שאם מחובר לך יצור צווחני וקטן לשד שיונק את נשמתך לנצח נצחים וניזון מפרי ציצייך מותר לך לחשוף שדיים באופן בוטה, בכל מקום, ללא צורך להתריע מראש או להתנצל חרישית התנצלות מלאה בענווה אימהית עדינה? בעבודה, באוטובוס, על ספסל ציבורי, במוזיאון, בבריכה, בים, בכל מקום. מה קרה לטריקים עתיקי יומין כגון "טיטול-מעל-השד", "הליכה למקום מבודד" או "לא לחשוף את השד העצום שלי ולהאכיל עולל בעזרתו באמצע מקום הומה אדם". עם כל הכבוד, ויש כל כך הרבה כבוד לאימהות שמתמודדות עם כל הלחץ והימים הנוראיים, למה אי אפשר להיות יותר מעודנים בקשר לזה? תינוקות זה אמנם דבר שבוכה ללא שליטה ואנחנו נעשה הכל כדי להרגיע אותם, שלא יפריעו לכל קרון הרכבת או שלא יגרמו נזק בלתי הפיך לעור תוף של איזה אזרח תמים. אבל בעיני אין צורך להילחץ. הכל בסדר. אין צורך לוותר על צנעת הפרט שלך בגלל איזה תינוק.

      תינוקות בוכים כי הם זה עתה נולדו. גם אתם הייתם בוכים אם הייתם יוצאים הרגע ממקום מחומם ומגניב אל עולם מכוער מלא במכוערים, רעש ומלחמות. אפשר לקחת את הזמן, לכסות את עצמך באיזה צעיף יפה / להתריע מראש שאת מתכוונת להניק / לתהות אם זה מפריע למישהו, ואם זה מפריע לו – אז כדאי שילך. הרי מובן שאין שום סיבה להתנצלות או לרגשות אשם כאלה ואחרים, אם למישהו זה מפריע, הוא יכול ללכת ולמצוא לעצמו מקום אחר לקטר בו. אבל אפשר למצוא את האמצע, את האיזון – ולא לחשוף שדיים תוך כדי שיחה עסקית או אפילו – השם ישמור – בדיון ציבורי זה או אחר בו נמצאים הרבה אנשים.

      וזה לא בא משוביניזם, באמת!

      אם הייתי קוראת מילים אלה מפי גבר הייתי ממליצה לזרוק אותו עירום וחבול לים, היות והוא שובניסט ומגעיל. אבל אני לא גבר שובניסט ומגעיל שראוי למוות, להיפך. אני בחורה נחמדה ואפילו פמניסטית שיוצאת להגנת הנשים המניקות באשר הן, דווקא בגלל שהן בתקופה המוזרה ביותר בחייהן. זה עתה יצא להן משהו מצווח וכחול מהגוף, ועתה הוא יונק את כל נוזלי גופן דרך השדיים שלהן. אני יודעת שגם הייתי מרגישה בוודאי מוזר מאד. לכן אני יוצאת כנגד הלחץ המופעל כלפיהן. אין טעם לעשות פרצופים כשתינוק בוכה או להיות בוטים. גם התינוק לא רוצה להיות כאן, לא רק אתם.

      לסיכום, אמליץ לאימהות היקרות להירגע. לא חייבים לדחוף ליצור הקטן איזו פטמה רק כדי שיסתום את הלוע, מכיוון שגם לחלוץ שד באירועים כאלה ואחרים יכול להיות מאד לא ראוי. גם אם הטבע קורא לנו (ואחרי הכל כל אחד מאיתנו ינק פעם מתוך שד של איזו אישה שהיא אמא שלנו – אפילו ברק אובמה ואילנית לוי. וחשבתם שאחים שמתנשקים זה חולני!), יש צורך בענווה ובצניעות. גם התנצלות קלה יכולה לעזור. אפילו התרעה קלה יכולה למנוע חוסר נעימות מתפשט. לעיתים, זה פשוט לא הולם לחשוף ככה שד. הטבע גם קורא לנו להפליץ, לעשות גרעפסים, להזדיין בכל מקום ולשלשל באמצע הרחוב. הדברים הללו הם לא יותר פסולים, הם פשוט לא קשורים בתינוקות. אין כאן עניין של מוסר או התנהגות. אמנם מעורב בזה ילד, אבל זה לא אומר שצריך להפר גבולות אלמנטריים. יש כאן עניין של טאקט.

      וכמו שיש מצבים לעשות גרעפס ויש מצבים לא לעשות גרעפס, כך גם בנוגע להנקה פומבית. ואין בזה שום דבר רע.