פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אל תצאו בלי סוודר

      איזה לא נעים, שלחנו את גל קדמי לעשות עוד ניסוי באמהות מעיקה בשבילנו, והיא חזרה חולה מתה עם 40 חום. פדיחה

      לכל אמא יש במחסן כמה משפטים מיותרים. כאלו שהיא אספה מעיתוני בריאות, כתבות בערוץ אחד ותחקירים של "לאישה". עד כמה המשפטים האלו באמת יעילים, הגיוניים ומעשיים? אף פעם לא טרחתם לבדוק, ובצדק. בדיוק בשביל זה וואלה! zone כאן – כדי להפריח כמה מיתוסים, ולשכנע אתכם ללבוש כבר סוודר!

      המשימה: לבדוק למה אמהות אומרות לא לצאת עם שיער רטוב

      לא יכולתי לבחור שבוע פחות מוצלח כדי להלך בו עם שיער רטוב כאילו אין פ?נים בעולם. בשבוע האחרון הלילות היו קרים שאין דברים כאלה. ולא, לא קר בצורה נחמדה כזו של לזרוק על עצמך איזה שכמייה עדינה וצעיף פשמינה חמים. קר. ברמה של לזרוק על עצמך מפזר חום ואיזה קנקן תה.

      כמו כל הטעויות הגדולות בהיסטוריה – ע"ע פילאטיס, יוסי בובליל ומסקרה עמידה במים, זה התחיל נחמד. הויתור על כל צורה של ייבוש שיער משמעה חיסכון זמן אדיר של עמידה סיזיפית מול המראה כשביד אחת מברשת, ביד שנייה פן וביד שלישית קרם לחות, זמן שכמובן ניצלתי בלנסות להרחיק את השיער הרטוב מהגב שלי בלי ליפול אחורה. אחרי שנים של סידור אובססיבי על גבול הפסיכוטי, השיער שלי ספג מכה קשה, ואני בירכתי על המצאת הקרמים, כי מסתבר שאחרת – אני נראית זוועה.

      הדרך: לצאת מהבית עם שיער רטוב

      אבל לא כאן טמון העיקרון המזרח אירופאי, אלא ב"יהווה ישמור, את תחטפי דלקת קרום המוח". הייתי בטוחה שכל העניין הזה של "אל תצאי עם שיער רטוב" זאת בסך הכל עוד שמועה חסרת כל בסיס, ושמה כבר כמה טיפות מים יעשו למערכת החיסונית שלי, אני הרי שותה אקטימל פעם-פעמיים בשנה, ולפי רוני רון מהפרסומת, אני מוסיפה 324 מיליארד חיילים למשחק "קרום המוח vs. מים". ככה שאני? חולה? לא.. אין סיכוי.

      תמחקו את החיוך מהפנים ורוצו להביא מגבת מהמקלחת, אני מצוננת לבשר לכל מי שאי פעם יצא עם שיער רטוב מהבית בצורה כל כך חסר אחריות ומתריסה – תשימו כובע! אתם תחטפו שפעת ותמותו!

      המסקנה: אל תצאו מהבית עם שיער רטוב!

      כן, בנוסף לשיער מזעזע וסימני מים על החולצה שלי, חטפתי שפעת שיכולה להרוג מדינת עולם שלישי.

      זה התחיל בקטן עם שיעול מעודן בבוקר, והמשיך משל הייתי מאיה בוסקילה בשיעור פיתוח קול. אז עם אף מטפטף, גרון נפוח ושיער רטוב, בכיתי כל הדרך לרופא, כל הדרך לבית מרקחת, ובזמן שהייתי צריכה לגמגם לרופא "אוטריווין, אקמולי, קלגרון, סטרפסילס וציאניד, תודה". וכאילו שזה לא מספיק, נראיתי כמו אדפטציה חולה ומודרנית לסרט "המומיה 6" כשהתהלכתי עטופה בנייר טואלט עם כלבלבים (ובשלב מסויים אף התדרדרתי לנייר לבן מפאת מחסור בטישו).

      המסקנה? מגבת, פן, כובע צמר, צמר גפן, זה לא באמת משנה מה, אל תצאו עם שיער רטוב מהבית, זה רטוב, זה קר ועם כמה שקשה לי להודות בזה – יהווה ישמור, אתם תחטפו דלקת קרום המוח.