פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סקס לא מוכר

      אלון נירגד גיא הלך לראות את "זאק ומירי עושים פורנו" והבין שזה לא רק סרט על חרא, זה גם חרא סרט

      הפרצוף של סת' רוגן על הפוסטר של "זאק ומירי עושים פורנו" הוא הסיבה העיקרית שהלכתי לראותו אותו. אחרי שנקרעתי מסרטים קודמים בהם הוא השתתף ("בתול בן ארבעים", "הדייט שתקע אותי" ו"סופרבאד"), הגעתי למסקנה שאם יש סת' רוגן על הסט, סימן שמדובר בסרט ששווה לראות. טעיתי.

      בשביל מה צריך עוד סרט על חברים שעושים פורנו?

      תגידו, זה רק אני או שכבר נעשו כמה וכמה סרטים על אנשים כושלים שמנסים ליצור סרט פורנו בשביל לפתור לעצמם את הבעיות? לי באופן אישי יצא כבר להיתקל בלפחות שלושה כאלה. זה כבר ממש נהיה תת ז'אנר.

      בכל מקרה, בסרט הזה מדובר על זאק ומירי, שותפים לדירה שמתקשים לטפל בחובותיהם. בשלב מסוים, כשמנתקים להם את אספקת החשמל והמים, הם מחליטים שאין ברירה – הדרך היחידה להרוויח כסף רב בקלות תהיה להפיק סרט פורנו. הם מסכמים שאם הם יעשו סקס זה לא ישפיע על הידידות שלהם, אבל ככל שמתקדמים הצילומים מסתבר שזה לא כל כך פשוט כפי שהם חשבו.

      אמא תמיד אמרה לי להתמקד בחיובי, אז לפני שאגש למלאכת הקטילה אני אציין חמישה דברים טובים בסרט:

      1. מדובר בסרט שיגרום לכם לצחוק. בקול רם. הרבה.
      2. הסרט הזה לא משעמם לרגע. יש לו קצב טוב.
      3. סת' רוגן מעלה חיוך מעצם היותו סת' רוגן. זה לא משנה איך קוראים לדמות ועד כמה רע הוא מבוים.
      4. ג'ייסון מיוז בתפקיד משנה יגרום לכם לצחוק. זה בטוח יקרה (חכו לסוף הסרט).
      5. אין לי עוד משהו חיובי לומר. תקראו עוד פעם את סעיף 1 אם בא לכם.

      ועכשיו, החלק הכיפי, אני הולך לשחוט את הסרט. ולצורך האיזון, אני אציין רק חמישה דברים בעיתיים:

      1. מדובר בהופעה חלשה ביותר של סת' רוגן, שגורמת לי לתהות האם הוא באמת שחקן טוב.
      סת', מה קרה? כל מה שהיית צריך לעשות זה לשחק שוב את אותה הדמות שאתה תמיד משחק (לוזר-שמנמן-גס-מקסים-באופן-מעוות), וזה תמיד מצחיק. למה פתאום אתה לא אמין בכל הסצנות הדרמטיות? מה זה? האם זה באשמתך? או באשמת הבימוי של קוין סמית'?
      2. הסרט הזה גס מדי. אם הוא היה פחות גס, הוא היה יותר מצחיק. למה? כי במקרים רבים צחוק נובע ממבוכה, וכשאתה מתרגל לגסות של הסרט הזה אתה כבר פחות מופתע ממנה. זה לא מצחיק לצפות בעולם שבו כולם מדברים בגסות מוגזמת וחושפים את אבריהם המוצנעים בקלילות. חסרה דמות יותר נורמלית (לדוגמא ב"חרמן על הזמן" נוצר איזון בין הבחור המוסרי לבחור הבוטה).
      3. כל הקטעים הדרמטיים בסרט בעיתיים. אתה לא בטוח אם אתה אמור לצחוק או להתרגש, לחוש הזדהות עם הגיבורים או לרדת עליהם. ובכלל – זאת פרודיה או שבאמת יש מוסר השכל לכל הסיפור הטיפשי הזה?
      4. אליזבת' בנקס מרגיזה.
      5. נמאס כבר מהבדיחה של "הזר שמדבר בגסות". בתור מחווה ל"בתול בן ארבעים" גם פה יש לנו את ההודי שאומר הרבה פעמים "פאק יו" אבל די, זה כבר לא מצחיק. תחדשו.

      בקיצור, כפי שסרט על שעמום לא צריך להיות משעמם, סרט על חרא לא צריך להיות חרא של סרט!