פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      צייר לי חזיר בר

      לא רק להורים מותר להגיד שפעם היה יותר טוב – דודי G בהתקף נוסטלגי

      נוסטלגיה, מי לא אוהב להתרפק על נוסטלגיה? וכשזו עוד נוסטלגיה מצוירת, אז בכלל אין על מה לדבר. פעם, בתקופה שלנו (אויש, אני נשמע כמו הסבא של הסבא של הסבתא שלי), היו בערוץ הילדים סדרות איכות, סדרות שלא כללו רק אנימה יפני עם מפלצות מכוערות ואלפי גרסאות שונות ומזויפות לצ'יקיטיטאס (קטנטנות, אם תרצו), כמו השידורים שהילדים של היום נאלצים להסתפק בהם. אנחנו קיבלנו את הטופ של הטופ בכל הנוגע לסדרות איכות, וכיוון שאני לא יכול לפרט על כולן, אתמקד בכתבה הזו רק על המצוירות שבהן, על 5 המובחרות וה"ראויות" ביותר שמצאתי לנכון לשבצן. יאללה, מתחילים.

      במקום החמישי – "מייטי מקס"

      הילד והאגדה. באותה תקופה נפלאה בה כבר ידעתי לאיית את שמי ללא שש שגיאות כתיב, צץ לו בטלוויזיה ילד שסימן את כל מה שמגניב בעולם עבורי: חולצה רחבה, כובע מדליק ואומץ שאפשר רק לקנא בו. בעזרת חבריו, הבריון הגדול ששכחתי את שמו והתרנגול החכם (שגם שכחתי את שמו, אבל אני בהחלט זוכר שהוא התעצבן כאשר הוא כונה על ידי מייטי מקס "תרנגולת"), נלחם מייטי מקס בכל פרק מחדש נגד הרעים, אליהם היה מגיע בעזרת פורטל שהיה מעביר אותו למחוז חפצו, למחוז המפלצת החדשה וההרס שזרעה. היפה בסדרה היה שכל פרק שמר על רמת מתח גבוהה, רמה כזו שבאמת ובתמים לא היה ניתן לדעת האם הטובים הולכים לנצח גם הפעם.

      במקום הרביעי – "טימון ופומבה"

      "אקונה מטטה"- מוכר לכם? אם כן, גם את ודאי שמעתם על טימון ופומבה, חתול הבר וחזיר הבר שמצאו חברות אמת אחד אצל השני, זללו יחדיו חרקים עד כאב בטן והנעימו את זמננו כאשר טימון סיפר בדיחות קרש גרועות ופומבה הפיק ריחות ששיתקו את כל חיות היער. ודאי לרובכם השניים זכורים מ"מלך האריות", שם קיבלתם טעימה קטנה מהם. כדי לזכות במנה המשביעה באמת מהצמד חמד, הייתם צריכים לצפות בסדרה הנהדרת של טימון ופומבה כחלק מלוח השידורים של "קפה טלעד" שהייתה בזמנו בערוץ 2. בפרקים הנהדרים של הסדרה למדנו בעיקר איך לצחוק, תודות לשני החברים שנקלעו לסיטואציות מצחיקות ויצא מהן בדרכים עוד יותר מצחיקות.

      במקום השלישי – המעבדה של דקסטר

      דקסטר, הילד הגאון שהחזיק בביתו מעבדה סודית, היווה תמיד סיבה לדחיית כל הדברים ולהתמקמות מול הטלוויזיה בשעה ששודר, וכך גם דידי, אחותו המעצבנת שידעה על המעבדה והרסה לו תכנית אחר תכנית ("אווווווו מה הכפתור הזה עושה???"). תמיד היה כיף לצפות באותו תלמיד בית ספר יסודי שמוגדר כ"גאון" מנסה להסתגל לבית הספר, למורים, לתלמידים, לבנות, למשפחה מוזרה, ויותר מאוחר גם לגאון אחר מכיתתו, אויבו המושבע שמאוהב בדידי, אחותו, וכל זה תוך כדי המצאות חדשות ומשונות ושנינות, הרבה שנינות.

      במקום השני – פינקי והמוח

      - "תגיד מוח, מה אנחנו הולכים לעשות הלילה?" -"מה שאנחנו עושים בכל לילה, פינקי, לנסות להשתלט על העולם!". דמויות הסדרה המופלאה הזו הן מוח, עכבר מעבדה מדבר בעל מוח ענק, תכניות להשתלטות על העולם והרבה עצבים על העכבר שתקוע איתו ופינקי, עכבר המעבדה שיושב עם מוח בכלוב שבמעבדות אקמי. פינקי ניחן במוח פצפון, יכולת להכניס את המילה "נארף" כמעט לכל משפט והמון שמחת חיים. עכשיו תארו לכם מה קורה כששני ההפכים הגמורים האלו מנסים בכל פרק מחדש להשתלט על העולם? תוסיפו לזה את העובדה שסטיבן שפילברג ואולפני האחים וורנר ביימו את הסדרה, וקבלו את אחת הסדרות המעולות ביותר שנעשו אי פעם.

      ובמקום הראשון – טאזמניה

      טאז, השד הטזמני הכי מגניב בעולם, חטף לעצמו בסופת טורנדו מהירה את המקום הראשון בזירת המצוירים. קשה היה לעמוד בפניו ולא לתת לחיה הפראית הזו את המקום הראשון שכל כך הגיע לה. הוא לא יודע לדבר, אבל בהחלט יודע לירוק, המשפחה שלו לא מבינה אותו, והוא לא מבין אותם, הוא אינו מסוגל להשתלט על היצר החייתי שטבוע בו וגורם לו להרוס את כל הנקרה בדרכו עם סופות טורנדו ולתקוף חלשים ממנו. בסדרה עצמה טאז חוטף לא פעם מדמויות הסדרה השונות שכוללות בין השאר את משפחתו, את וומבאט הפטפטן ואת שני הברווזונים המעצבנים שאחראים לחלק נכבד מהמכות, וכך ליבם של הצופים יוצא אל החיה המסכנה, שלא באמת אשמה, בכל פעם מחדש. אולה טאזמניה!