פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כמעט מפורסמות

      נעם ניזרד לא מאמינה לפרסומות – כאילו, מה הקטע לשים קירח בפרסומת נגד התקרחות? מי יאמין לו?

      "שלכת,
      אותי מדכדכת,
      שלכת,
      מתי את הולכת?"

      השיר בעל הליריקה המרשימה הזאת מלווה את הפרסומת עליה אנחנו הולכים לדון השבוע (כאילו, אני הולכת לדבר עליה ואתם רק תקשיבו, אבל למה להיות קטנוניים?), פרסומת נגד התקרחות.

      כן, התקרחות זה באסה

      בפרסומת נראה גברבר ממוצע אך נאה, עם בלורית מתנפנפת וחיוך של "איזה סקסי אני". אך אבוי, השניות הראשונות עוברות והשיער שעל ראשו מתחיל לצנוח לאט לאט, שערה שערה, בדיוק כמו אותה שלכת מדכדכת שלעולם לא הולכת (וואו, איזה מטאפורה עמוקה). ככל שהשיער מתחיל בתהליך הנסיגה לאחור והמפרצים מתעמקים, נדמה גם שהבחור הנאה הולך ונהיה מכוער יותר, וכך גורם להזדהות של כמעט כל גבר מקריח ושל כל אישה / חברה / ידידה מתוסכלת של גבר מקריח עם העובדה שהתקרחות זה באסה.

      אני לא רוצה להטעות אתכם, אבל נדמה כאילו עד עכשיו אני דווקא די מחבבת את הפרסומת. אחרי הכל, הם מעבירים מסר די ברור בצורה ויזואלית לחלוטין. למעשה, אפילו שהשיר ברקע הוא שיר גיי לגמרי שנדמה כאילו נלקח מאיזה פרומו של דרמת טלוויזיה חדשה, עוד יכולתי לסכם את העניין בנימה חיובית של "סבבה של פרסומת, נתראה שבוע הבא", אילולא הם לא היו הורסים את העניין בשניות האחרונות של הפרסומת.

      דווקא הייתי מביאה אותו לאמא

      הבחור שעד לפני רגע נראה כמועמד פוטנציאלי להביא לאמא הביתה אם הייתי בת 30 (או לפחות אם פדופיליה לא הייתה מחוץ לחוק) מתחלף באיזה גבר בגיל העמידה, שהוא רופא עור או משהו משעמם בסגנון, שמסביר על מחקרים מוכחים מדעית וכו'. יופי, ועכשיו שמישהו בבקשה יסביר לי מה הקטע לשים בחור קירח על מנת לנסות לשכנע את גברברי ישראל שהתרופה המדוברת תצמיח להם שיער? זה כמו להציב תמונה של דנה מזרחי מהמפרץ בפרסומת למבחני איי.קיו. פשוט לא עושים את זה! על אחת כמה וכמה שמתחילתה נשענת הפרסומת על מסרים ויזואליים.

      אני אמנם רוצה לסיים את המאמר הזה בנימה אופטימית אבל חוסר שמחת חיים נראה הרבה יותר עמוק, אפל וקשוח, ולכן על מנת לאזן אני אציין נקודה רעה ונקודה טובה, ואתם תוכלו לזרום עם מה שיותר עושה לכם את זה.

      אז נקודה רעה

      זאת פרסומת שהתחילה בצורה נסבלת, והסתיימה בטמטום שעושה חשק לרוץ ממש מהר ולהיתקע בקיר.

      ונקודה טובה

      זאת פרסומת מטומטמת כמו שאמרתי, ובגלל זה ממש כיף לכתוב עליה בשנינות והתנשאות משל הייתי שפרה בדו-שיח עם עינב בובליל. ובינינו, הלוואי שהייתי שפרה.