לא יכול בלי

דודי G התנתק מהמחשב לשבוע כדי לבדוק אם הוא מכור. 546 מיילים חדשים אחר כך הוא מבקש – אל תנסו את זה בבית

דודי G

שבוע ללא מחשב, מה חשבתי לעצמי בעצם? שאני אוכיח לעצמי שאני לא באמת מכור לקופסת פח עם שבבים אלקטרונים? שהשבוע הזה אני סוף סוף אצא, אבלה ואחיה את החיים בצורה הכי לא וירטואלית שאפשר? שאני אשקיע את הזמן שלי בצורה נבונה יותר בדברים החשובים באמת בחיים? טוב, כן. בערך. אבל תכניות לחוד, ומציאות לחוד, כפי שתגלו בהמשך.

ההכנות

עוד לפני שהתחיל השבוע הקשה הייתי צריך לדאוג מבעוד מועד לעדכן את כל חבריי, הוירטואליים והלא וירטואליים, שאני לא אהיה במחשב, שאם אני לא עונה למיילים שלהם זה לא בגלל שאני עושה עליהם חרם, שזה שאני לא מתחבר למסנג'ר זה לא כדי להתחמק מהם, ושאם אני לא מצטרף לקבוצת ה"גם אני חושב שהחורף קר יותר מהקיץ" שהם פתחו בפייסבוק והזמינו אותי אליה, שלא יעלבו אם לא ימצאו אותי שם באותו שבוע, או אי פעם.

אז רשמתי בשורת ההודעות במסנג'ר ובשורת ההודעות בפייסבוק שהשבוע אני לא אהיה על המחשב, הודעתי לכל מי שאני צריך להודיע לו באופן אישי, שלחתי מראש את הכתבות למדור, הוצאתי את הכבלים שמחוברים למפלצת הפח המתקדמת טכנולוגית, חייכתי אל העולם, העולם חייך אלי והרגשתי בלתי מנוצח, לפחות עד ליום הראשון ללא המחשב.

היום הראשון

כמו בכל יום טיפוסי, גם באותו יום ראשון חזרתי מהלימודים, זרקתי את התיק על המיטה, התיישבתי על הכיסא שמול המחשב, נגעתי עם האצבע בכפתור ההדלקה של המחשב – ואז נזכרתי.

אוקיי, אז מה עכשיו? לאחר התלבטות קלה, בחרתי לקרוא קצת מספר שהחזיק אותי בסביבות החצי שעה. לאחר מכן התחשק לי לעשות משהו שונה, משהו מלהיב, משהו מיוחד, משהו.. טלוויזיה! בטלוויזיה גיליתי, בפעם המיליון, שהיא כוללת 200 ערוצים שמשדרים תכניות טובות רק כשאני לא מדליק אותה. לאור המצב נדרשתי להיות מקורי ובחרתי לקרוא שוב את הספר, וכשזה התחיל לשעמם עברתי, נחשו לאן, לראות אולי עכשיו יש משהו מעניין בטלוויזיה. כי מי יודע, אולי הספיקו מאז הפעם האחרונה לפתוח ערוץ חדש שגם בו אין מה לראות.

בין לעבור מהספר לטלוויזיה ומהטלוויזיה לספר, רציתי, מן הסתם, לצאת קצת מהבית. אבל כמובן שלגורל היו תכניות שונות מלאפשר לי לצאת, כמו להוריד גשם זלעפות, לשלוח רוחות סוערות ולצחוק לי בפנים.

השבוע הארוך בשנה

כך פחות או יותר עבר לו כל השבוע, כמובן שהשעמום אילץ אותי לעשות גם דברים אחרים כמו סדר בחדר, בקלסרים, בארון הבגדים ובמוח. נדמה כאילו בשבוע הזה עשיתי חשבון נפש ארוך כל כך שלא היה מבייש אף יום כיפור. לא פעם מצאתי את עצמי שוכב על המיטה, מביט לתקרה במבט מזוגג וחושב. פשוט חושב.

פעמים מעטות יצאתי עם חברים לכדורגל או סתם להסתובב בשכונה, ובכל פעם שאחד מהם הציע לראות אצלו סרט במחשב או כל דבר שקשור במחשב נאלצתי לסרב ולחזור לשוטט בין הספר, הטלוויזיה ותקרת החדר.

המסקנות

השבוע ללא מחשב יותר מכל הוכיח לי שקשה לי נורא בלעדיו, שאני מכור אליו. שכולנו מכורים אליו. שכל החברה הזאת בנויה על מחשבים, שאי אפשר בלעדיהם, בין אם זה להעברת זמן, ללימודים, לדבר עם אחרים, לעבודה, לסרטים, לסדרות, לתוכן או לכל דבר אפשרי.

בגדול ניתן לומר שהקדמה הטכנולוגית דחקה את כולנו לפינה וירטואלית חשוכה שאין ממנה מנוס, ו-546 מיילים חדשים בהחלט הבהירו לי את זה (או 38, לא כולל דואר זבל).

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם