פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      טוס לי מהעיניים

      בר אומנסקי חזרה מחופשה בפריס עם רצון להיות קצת יותר מנומסת. אבל בתכל'ס אין כמו החום, הגרעפסים והחוצפה שלנו

      בעודי חוזרת מעיר האורות לעיר הפסקות החשמל (מפריס לישראל, ברור), הבנתי שאמנם לפאסון הישראלי לא תקוע קרואסון בתחת, אבל שם יש נוער כמו שהזקנים היו רוצים שאנחנו נהיה (לפחות ברמת הנימוס). אני לא מתכוונת להישמע כמו מורה מחנכת, אבל זה המצב חברים - הם מדברים בשפה מעצבנת ולא יכולים שלא להישמע פלצנים, אבל לעומתנו, הם פשוט יודעים להתנהג בנימוס וזה די מקסים.

      איך אומרים אנקונדה בצרפתית?

      בעודי מחכה לעלות לרכבת ההרים המפחידה ביותר ביורודיסני, עמדה מאחורי קבוצה של אנשים בגילי. מיד הסקתי שהמקום שלי בתור בסכנה והתחלתי לאגף את האזור סביבי. הרי אני כבר רגילה מהלונה פארק לקפיצות של עדרי בבונים שרוצים לעקוף. כמה גדולה הייתה ההפתעה שהחבר'ה האלה ממש לא עקפו, לא ירקו עליי ולא ניסו להדליק לי את השיער, דברים שקרו יותר מפעם אחת, רק בישראל.

      חוצפה

      מצד אחד, אני מאוד אוהבת את הלך הרוח הישראלי - יש משהו בחום ובחוצפה שהוא קסום, אנושי והוא שלנו. אבל מצד שני, זה מבאס לראות את חוסר ההתחשבות, את הבהמתיות. הם כל הזמן אומרים "פארדון", אבל מה עם כמה גרעפסים עסיסיים? דילמה קשה. בסופו של דבר, הייתי שמחה לאמץ לי ולחברים שלי קצת מהנימוסים וההליכות של הנוער הצרפתי. אבל יותר מהכל, הייתי שמחה לאכול מולם בפה פתוח בעודי אומרת "ויוה לה פראנס".