פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      העיקר הקריעות

      מאי פלטי דווקא היתה בעניין של בריאות, אבל חדר כושר זה ממש לא בריא למוח. אם רק היו שם לפטופים

      רק אלוהים עצמו יודע אם אתם זוכרים (על מי אני עובדת? ברור שאתם לא זוכרים) שלפני כמה חודשים היללתי בעוז ובגבורה את נפלאות חדר הכושר, נפנפתי במנוי החדש שרכשתי לעצמי בחיוך גדול ומפלצתי וידעתי בביטחון מלא - הקיץ הזה אפסיק להתנשם במדרגות. אופטימיות מדהימה בערה בעצמותיי ואמביציה שכמותה לא הכרתי ליטפה לי את התחת יום יום בעודי מקפצת על ההליכון. אבל האסימון, כמו המוח שלי, נפל בשלב מסוים.

      קרה דבר מעניין ביותר. בתור אדם שמעדיף פלייסטיישן על שיעורי אירובי דאנס שמזכירים בעיקר טקס שמאני פולחני של שבט המאורים, אני נאלצת להודות בצער רב שכנראה נחרץ גורלי ולעולם לא אוכל להבין את אותם המורעלים המבלים בחדר הכושר חצי מהיום, כל יום. לא רק שכולם עירומים ויש שם ריח של זיעת קרוקודילים, למעשה גם הבנתי שמדובר בשעמום אטומי שלא ניתן לתאר במילים. נכון, טלוויזיות מול ההליכון זה באמת נורא יעיל, אבל מרתון קליפים של מייקל ג'קסון זה לא בדיוק מה שבא לך לראות כשאתה מנסה לחטב את הישבן.

      נפילה

      כתוצאה מהשעמום הנורא שאני חווה בכל פעם שאני מעיזה לנצל את המנוי, אני נאלצת להודות שטעיתי. משעמם בחדר כושר, משעמם שם כל כך, במיוחד אם גברים ששוקלים 600 קילו הם לא בדיוק הטעם שלך, ומסיבה מסוימת לא ממש מצאת איתם נושא לשיחה, חוץ מהפעם ההיא שהם בקשו שתקשרי אותם למוט פלדה. כשהבריאות דורשת מאיתנו להזיז את הגוף, צריך לדאוג לכך שלפחות בחדר הכושר לא נרצה להטיל על עצמנו משקולת ולמות מרוב שממה. אמנם רבים יגידו שכשיש עולם פנימי רחב השעמום לעולם אינו מגיע, אבל לצערי התיאוריה הזו מתבטלת כליל כאשר אתה עושה הכל כדי לא ליפול מההליכון וכדי לא להשתין על עצמך מרוב קוצר נשימה.

      לא ייתכן שאני - שהשתעממה פעמיים בשלוש שנים האחרונות, וגם זה רק בימי כיפור - היחידה שחווה את השעמום הזה. פעילות גופנית היא משעממת, במיוחד כשהיא לא במסגרת של משחק, ואין שום דבר שנוכל לעשות בקשר לזה. פעילות גופנית לא מצריכה שום אתגר מוחי, חוץ מהאתגר העוסק בשאלה מה יקרה אם נמשוך חזק מדי או למה לעזאזל הזקן הזה לובש מכנסיים כל כך קצרים. אנשים כמוני - אני יודעת שאתם נמצאים אי שם, משתעממים למוות ובוהים בקיר, מחכים ליום בו יומצאו סטנדים של מחשבים ניידים להליכון או לפחות איזו אפשרות להניח שם ספר. אנחנו בני דור אפור ואלקטרוני שמוכרח לבצע יותר מפעולה אחת בכל פעם, וזה דווקא בסדר גמור. מנהלי חדרי הכושר, לטיפולכם. תצילו אותי מהשעמום הנורא שתוקף אותי בכל פעם שאני מעיזה לעלות על המכשיר ולגלות בעצב שכמו תמיד, אין שום דבר בטלויזיה.

      סודוקו בחדרי הכושר, חידות מפתח בחוגי האירובי, תאוריית השלבים של אריקסון במקביל לשיעור ספינינג. בואו יחד נציל את המוח שלנו מיובש מדברי טוטאלי.