פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      יום יום

      אילה יונייב ממש לא מבינה מה הקטע בימי הולדת. זאת לא סיבה לשמוח ובטח לא סיבה לדיכאון. וגם המתנות מיותרות

      כל שנה הוא חוזר, כולם מתלהבים ממנו ואני אף פעם לא אהבתי אותו. מדובר כמובן ביום ההולדת. למה דווקא היום שבו אמא שלי החליטה שנמאס לה לסחוב אותי בבטן זה יום שמח, מה שמח בו? כולנו (מן הסתם) נולדנו מתישהו, למה צריך לחגוג את התאריך הספציפי?

      יש אלף סיבות לזה שאני חושבת שאין למה לחגוג יום הולדת (ואף אחת מהן היא כי היתה לי ילדות קשה או כי אף פעם לא עשו לי מסיבת הפתעה). אחת מהן היא שהיום הולדת בדרך כלל זאת המסיבה לחבר'ה ולא לבעל יום ההולדת - כמעט לאף אחד לא באמת אכפת מהחוגג. "בעל השמחה" צריך להזמין אנשים שהוא בכלל לא אוהב כי הם חלק מהחבר'ה. והכי מעצבנים הם האנשים שחוגגים לעצמם בבר או בפאב המועדף עליהם ומזמינים אותך. אתה גם סובל את הפאב/בר, גם לא ממש יוצא לך לשבת ולדבר עם החוגג/ת וגם ויוצא בנזק כלכלי- ממש כיף.

      יש ברירה

      גם עניין המתנות בעייתי. במקום שנשכח מהיום המטופש הזה, ונקנה זה לזה מתנות סתם כשמתחשק ומתאים, אנחנו מאולצים לקנות משהו בסכום מסוים, בתאריך מסוים. הרי כשחושבים על זה, זאת לא מתנה מהלב, ועדיף לתת מתנה בכל יום אחר. כל עניין המתנות נהיה מחושב (מה אני קיבלתי, כמה כדאי להשקיע) במקום שיהיה באמת מהלב. בכלל, לא הייתם מעדיפים לקבל מתנות מאנשים שאוהבים ורוצים לתת לכם מתנה באמת, בלי שום מחויבות ליום מסוים?

      אז לפני שאתם שואלים מישהו איך הוא חוגג, תהיו קצת יותר נחמדים ותבררו אם הוא בכלל חוגג ותזכרו שיש אנשים ששונאים מסיבות הפתעה (הם באמת סובלים מזה, בדוק). תחשבו מה הוא רוצה לעשות, ולא מה אתם רוצים לעשות כדי להרגיע את המצפון. וכן, יש כאלה שלא אוהבים לחגוג יום הולדת. ולכל הסובלים "מדיכאון ימי הולדת" הגיע הזמן להפסיק עם זה – כמו שאין סיבה לשמוח, ככה אין סיבה להיות בדיכאון. זה סתם עוד יום.