פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שקוף שזה נכון

      ליאור שפירא מתביישת כי היא רואה איך אנחנו מתעלמים מאחרים. מתי בפעם האחרונה אמרתם תודה לשומר בקניון?

      בן 20, חייל שצריך עבודה. מגיש את קפה שלך ומוסיף עוד שוקולד כשרואה שאת עם חברה, מחייך, "תהני" הוא אומר בכנות. 98 סופי במגמת ביו-טכנולוגיה, אדם נפלא שמכיל את כל מי שמדבר איתו וסובל בשקט. את הדיסק שאתם שומעים בחנות הבגדים שליד הוא הכין כי נמאס לו מהמוזיקה הגרועה שיש שם בדרך-כלל. מנהלת המשמרת באותה החנות היא בחורה שמתחרטת על השנים שלפני הצבא ועל הזלזול שלה בבית הספר, אבל נשארת אופטימית. לנו אין מושג. מבחינתנו הם שקופים. אנחנו לא נדע עליהם כלום וגם הם לא מתעניינים בנו, אבל עושים את המיטב שהם יכולים כדי לשרת את הלקוחות ולהעביר את הזמן בנעימות.

      מה נשתנה הלילה זה?

      יש כל כך הרבה אנשים שאנחנו מתעלמים מהם על בסיס קבוע "כי ככה כולם עושים". כל אחד מאיתנו רואה עשרות אנשים ביום, "ומה אני אשנה בכלל" אנחנו אומרים לעצמנו מול נהג האוטובוס, הפקיד במשרד הממשלתי, הדחוי הכיתתי, המאבטח בקניון שבטח לא מבין מילה בעברית, המוכרת בחנות. כל מי בינינו שעבדו, אפילו במשך תקופה קצרה, בכל מקום שמצריך מפגשים עם הרבה אנשים יודעים כמה מתסכלת התחושה הזאת, שבמקרה הטוב את עוד בחורה שמשרתת אותם ובמקרה הפחות טוב את מפשלת ואז חוטפת על הראש מהם ומהאחמ"שים, אז למה אנחנו ממשיכים להתעלם?

      אה סליחה, אני פה כבר שעה!!!!!1

      "בוקר טוב" בכניסה, "תודה רבה" בתוספת חיוך כשאת מסיימת את עניינך איתם ולעולם לא תראי אותם שוב, מלווה ב"יום טוב" או "כל טוב" יכולה לעשות לאנשים את היום. לא חייבים להתעניין בשלומם או לדבר על משהו. זה יהפוך אותם למאושרים יותר ויבטיח לך שירות אדיב יותר- ומרצון, ואפילו יכול לגרום לך להרגיש טוב יותר. חוץ מזה, כולנו הרי נמלצר מתישהו בחיינו. גם אנחנו רוצים יחס, לא?