פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בלי פוך

      מרב שיעמום גל כבר לא יכולה לכתוב על כל הישרדות, והיום הטור (לא נועם טור, תרגיעו) מוקדש למשה דן

      למקרה שתהיתם, כי התמזל מזלכם ולא ראיתם, גם השבוע עמוד השדרה של משה לא חזר מאי הנמושות. כרגיל, הוא מוסיף להלאות אותנו בתירוצים הרגילים שלו, כמו "צלילות ואני זה לא משהו". ובכן, גם ריצות וחשיבה. אפילו דיבור. אבל די, לא יפה לצחוק על חלשים. אבל על תחמנים מותר, אז בואו נמשיך קצת - משה הפתיע כשקם משנתו כי שמע את מרינה בוכה, חיבק וניחם אותה, ואז ישר חזר לעצמו והראה לנו שוב שמשה אוהב רק את משה (למה?) ובחורה בוכה זה לא תירוץ טוב להפריע לו בנמנום. עכשיו מילא אם היה אמיתי, אבל גבר, לפחות אל תשחק אותה.

      לא מרגישים רע כשיורדים על משה. למה? כי אם הבן אדם בכל מקרה חלש, מפסידן וחסר יתרונות באופן כללי, אז לפחות שתהיה לו איזו תכונת אופי טובה. אבל גם את זה אין לו. ולא, זה שהמשפחה שלו גורמת לנו לרחם עליו לא נחשב כתכונה. הרי הרבה אוהבים להיות בעד האנדרדוג, אבל במקרה שלו זה לא כיף.

      משה בתיבת ההפתעות

      אמנם במשימת החסינות משה מאוד השתדל, שזה כבר יוצא דופן וראוי להערכה, ולמרבה ההפתעה הפסיד גם הפעם. יכול להיות שהעריכה עושה לו עוול, אבל ראבאק, אתה באמת עוד מאמין שיש לך סיכוי לנצח במשהו? לא נמאס לך למנות הפסדים ולצאת בהצהרות שהפעם תנצח? ובכן, לנו נמאס לשמוע.

      יש הרבה דברים שמשה יכול לעשות כדי לשפר את מעמדו בעיניי הצופים – לסגל לעצמו הומור עצמי, להודות בלוזריות שלו, לשאוף להיות בן אדם טוב יותר (כן כן), להיגמל בדחיפות מהמטאפורות המטופשות השגורות בדיבור שלו (ספר יכול לעזור) ובכלל, שיפקח עיניים וישאף לבוחן מציאות ראוי, ולא לקוי. דווקא יש לו את הנתונים להיות בסדר, אבל המכשול הגדול שלו הוא תכונה שקיימת גם אצל מרינה – אם אין סיכוי לניצחון, הם לא מנסים אפילו. אמנם מרינה חיה רעה שבקושי מוותרת, ומשה חיה פצועה שרוצה לנמנם, אבל כשהוא נותן את כל כולו אפשר להתחיל להעריך אותו קצת.

      משה, תוכיח לנו שאתה לא סתם אפס שנשאר עד הסוף כי הוא הכי חלש, טוב כפרה?