פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      משחקי כדור 2

      ליאור שפירא התחילה לחשוב שהכדורים להפרעות הקשב שלה לא עושים ל טוב. מה אתם אומרים, כדאי לה להפסיק?

      שבוע שלם לא נגעתי בכדור. השארתי אתו על המדף- שיחפש מי ינענע אותו. אחרי שהתרגלתי להשפעה הממקדת שלו עליי היה לי קשה ללמוד בלעדיו. הצלחתי להקשיב- אבל בקושי. הצלחתי בבחינות- אבל קראתי כל משפט וכל מילה יותר משהייתי קוראת עם הכדור שלי. זה לא עזר במיוחד, אגב. פרטים קטנים עדיין מנצחים אותי.

      הפסקתי לגעת בכדור בגלל כמה תהיות שלא הצלחתי להוריד מעצמי, הציקו לי כבר הרבה זמן והסתכמו בתחושה המעיקה שיש שתיים ממני: הממוקדת והממוקדת פחות, זאת שסובלת מכל שנייה של ישיבה על התחת ולא מצליחה ללמוד, וזאת שאולי יותר קל לה בגלל ההקלות . מתלווה לזה התחושה האיומה שאני מרמה את עצמי וכנראה שזאת באמת אני- והכדור משנה אותי למשהו טוב יותר, חד יותר וכנראה שגם חכם יותר, ושאני אשאר תלויה בו כל החיים אם אני רוצה להצליח.

      כולה כדור?

      אז לא אמרתי נואש: התחלתי לדבר עם מי שיכול היה לתרום משהו חכם לבעיה שלי ואחרי סינון של הרבה שטויות- מישהי שהיו לה כמה דברים חכמים להגיד בנושא גרמה למסקנה להכות בי כמו פטיש במהירות של כמה עשרות קמ"שים: "אז מה?".

      הגוף לא מייצר את מה שצריך- אז המדע עוזר לו. אינסולין לחולי סכרת, B12 לצמחונים ומשפחה של כדורים לבנים עם טעם מזוויע לבעלי הפרעות קשב. כמה פשוט- ככה גאוני. צמחונים לא מרגישים שהם מרמים את עצמם עם B12, חולי סכרת גם לא, אנשים אחרים שנוטלים תרופות למצבים אחרים גם לא- אז למה אני כן?

      הכדורים להפרעה הם כמו אקמול במקום אנטיביוטיקה- טיפול לרגע, להקלה וללא תוצאות לטווח הארוך- אבל עד שאני אלמד להקשיב כמו בנאדם הם הדבר הכי טוב שיש לי. הם עוזרים לגוף במקום בו הוא נכשל ואין לי שום סיבה להרגיש רע בגללם. אין סיבה שלא אחיה איתם באושר עד עצם היום הזה- לפחות בימים שהם מחליטים לפעול.