פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חברי מרכז

      נכון, אנחנו כנראה משועממים, אבל איתי רותם מודה שבתכל'ס לשבת עם חברים בשכונה זה הכי כיף

      אני ילד מרכז. אני לא מתכוון למרכז הארץ, אלא לזה שמה שאני עושה כל יום זה מדבר עם חברים וקובע איתם "מתי יושבים?" במרכז (אי אפשר לקרוא לזה קניון. זה כולה קיוסק, פיצריה, מספרה ומה שמסביב). אז יש מרכז, במרכז יש קיוסק, בקיוסק יש שולחנות, כיסאות ומאפרה. קלאסי. כל מה שעושים שם זה יושבים - אין דבר יותר כיף מאשר קולה עם סיגריה אחרי בית ספר, בערב או בכל דקה משעממת. האנשים הם אותם אנשים, המוכר כבר חבר שלך, ואנשים שעוברים לסידורים כבר מכירים אותך. מה אני אגיד לכם? סלב.

      מי בא?

      אם בטעות הגעתם למקום כזה, ותעברו במרכז לקנות חלב, סיגריות או קונדומים, שימו לב לאנשים שיושבים, צוחקים, ומרגישים בבית. הם "ילדי המרכז". פעם, הילדים שנתנו לך מכות ונחשבו ערסים היו נקראים "ילדי הברזלים". למה? כי מה שהם עשו כל היום זה לשבת ברחובות ולחפש בלאגן. אבל לא אצלנו. אנחנו סתם שם, כי זה מה שיש לעשות. לא, זה לא שאנחנו חסרי חיים, חלקנו ספורטאים, חלקנו תלמידים מצטיינים, לרוב עובדים, אחד שף ועוד אחד משועמם (נו, הזה שאף פעם אין לו סיגריות).

      אנחנו מכירים גם עוד חבר'ה שיושבים במרכז, כי אצלנו כולם יושבים במרכז - מוזיקאים, כדורסלנים, פריקים, ערסים ושאר הקטגוריות. תנועות נוער זה לא הקטע שלנו, כמה אפשר לשבת בבית? אז אני עובד באיזה אתר אינטרנט, כותב לאנשים על החיים חסרי התכלית שלי. באמת שאנחנו לא ערסים, סתם משועממים. "אז תן לי בבקשה ווינסטון לייט וקולה".

      אין לך רעיון יותר טוב?

      מה לעשות? "יציאה" מתבטאת בשתי אפשרויות: לצאת לאכול או להוציא בשירותים. ובינינו, כמה אפשר לצאת לאכול? כמה קולנוע אפשר לראות? הופעות מוזיקה ומסיבות זה בעיקר בשישי בערב, וזה לא שהעירייה מארגנת לי פעילויות מדהימות, אם כבר מארגנים איזושהי פעילות במדינה, אז זה שביתה של חודשיים שאת רובה העברתי נחשו איפה... אבל רק בינינו, אני נהנה לשבת במרכז.

      אני אוהב לשבת עם חבר, חברה ודין המוכר בקיוסק שחושב שהוא משכיל ושנון. תקראו לי משועמם, תקראו לי חסר חיים, תגידו שאני ילד מסכן, אבל כולכם ישבתם בטח מתישהו בבית ובהיתם בטלוויזיה עד שהתפגרתם. נו באמת, תמצאו חיים.

      אידיאולוגיה

      אני בטוח שילדי המרכזים הם תופעה כלל ארצית. מה לעשות, לרובנו בני ה17-18 כבר אין חוגים וסדנאות, ווכל יציאה אמיתי כואבת לנו בכיס. בנוסף, אנחנו פשוט אוהבים לשבת עם חברים שלנו. היום זה מספיק. אם כבר לצלול משעמום, בוא נצלול ביחד. סקר שנערך בוואלה! קבע: מה שבני נוער אוהבים לעשות בערב - להסתובב ברחובות. אתם יכולים להגדיר את ה"מרכז" שלכם כגן ציבורי, בית של אחד החברים שכולם תמיד שם, זולה, אוטובוס נטוש, או סתם מקום דפוק שאתם יושבים בו. יושבים בו, לא עושים כלום ונהנים מכל רגע.

      גם אתם כאלה? תנו פרטים בטוקבקים.