פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דיסנילנד

      מאי פלטי כבר מכירה את התאוריות מסביב לסרטים מצויירים - שאליס עושה סמים, שלגיה שרמוטה ועוד. אבל רק לאחרונה היא מבינה שבאמת יש שם מסר בעייתי

      קרה הדבר ובתור אחות גדולה לתפארת לזאטוטה נמרצת בת שנתיים, מצאתי את עצמי צופה בדמבו הפיל המעופף בפעם השמונים, מדקלמת את הטקסט וצופה את הנעשה כאילו הייתי סוג של חסיד סוטה בן 68 של וולט דיסני, שלא עושה שום דבר חוץ מלכרסם בורקס פטריות ולצפות בלופים חסרי משמעות שוב ושוב ושוב ושוב. למען האמת, זה כמעט מה שמתרחש. הלופים קיימים, הבורקס מתקיים, הוולט דיסני שם, תמיד היה, רק שבמקום אותו סוטה זקן שמכיר את כל שירי פוקהונטס בעל פה ורוצה לשכב עם טרזן ביום חורפי קר יושבת אני על הספה, משגיחה שהפעוטה המכונה גם אחותי הקטנה והיחידה לא תקבל מכה בראש מהשולחן ומזדעזעת כל פעם מחדש כאשר מגיעה סצנת העורבים השחורים של דמבו או כשהורגים (לעזאזל, למה?!) את אמא של במבי.

      באמאש'ך

      נושא המסרים הסמויים בסרטי ילדים ובספרי ילדים נלעס עד אימה ולא חסרים אנשים פרחוניים במיוחד שעדיין יגידו "אליסה בארץ הפלאות זה בכלל ספר על סמים", "שלגייה ושבעת הגמדים הזדיינו שם בבקתה כל היום", "פוקהונטס היתה סתם שרמוטה בוגדנית", "כיפה אדומה זה סיפור על סטיות המין האנושי" וכ'ו וכ'ו. אך מעבר להגזמות מופרכות לשם השעשוע, אחרי שדיסני הפך לחברי הטוב ביותר ושלל סרטיו הפכו להיות לדבר ההוא שאני רואה בלי סוף, אני רואה לפתע שקיימים תכנים אלימים ולא תקניים שעד עכשיו חשבתי לחסרי חשיבות ומשעשעים, שמופיעים בסרטים הקלאסיים שגדלנו עליהם. אמנם הגיבן מנוטרדם עדיין לא דופק באנגים בחדר הפעמון כשסביבו זונות קראק גרמניות שלובשות חוטיני מעור טלה, אבל גם להרוג את אמא של במבי (לעזאזל, למה?!) זה לגמרי לא לעניין.

      אוזן קשבת

      לצורך העניין נשתמש בדוגמת דמבו. כשדמבו נופל לתוך חבית אלכוהול וחווה הזיות LSD מעניינות במיוחד גדושות צבעים, עיניים מפחידות, פילים שהופכים לגמלים ושאר שטויות שאי אפשר לחוות אפילו במסיבת היער הקרובה לביתכם, הדבר יכול ליצור בלבול רב. אחרי 74 פעמים בהן אחותי העוללה צופה בסצנה הזאת, איך לא תחשוב על האדם הראשון שיעז ללגום וויסקי לידה שהוא שיכור מטונף, חווה הזיות מפחידות ושהשטן שוכן בקרביו? או למשל הסצנה הראשונה של הסרט, בה רואים חסידות שמביאות לכל החיות בקרקס תינוקות נקיים, חמודים, בגירים וחייכנים שיוצאים מתוך שק לבן ומיד מלקקים במרץ את האמהות שלהם. האם בעולם המודרני שלנו, בו סקס הוא כבר לא דבר שגורם לדום לב ברגע שהוא מדובר ופתוח, זה בכלל הגון ומוסרי לשכנע ילדים שככה מגיעים תינוקות לעולם?

      היום זה עולם אחר, וכו'

      אני מתארת לי שרוב הקוראים לא מבינים מדוע בשם האלוהים הגדול הדברים הללו מעסיקים אותי, בת נוער שכביכול אמורה להיות חסרת אחריות ודאגות. ובכן, בשיא הכנות והגועל שבדבר (איכסה, הריון, מפלצת בתוך מפלצת, איכס, מי שפיר) - אני חושבת על ילדי הכעורים שלי, שיום אחד יפלטו אל אוויר העולם מתוך העולם אשר בין שתי רגלי (גועל נפש). איך בדיוק נוכל לגדל את ילדנו על אותם הסרטים המקסימים עליהם אנחנו גדלנו בלי לפחד שהם יקבלו מסרים סמויים שחודרים לתת מודע בלי שנרצה בכך? מצד שני, איך אפשר לוותר על הקלאסיקות האלה? אסור לשכוח שוולט דיסני נהג לחנך ילדים בצורה נהדרת שהתאימה בשנות ה-50, אבל בעולמנו המודרני, המפותח יותר ועם זאת הפרוץ יותר, אולי זה בכלל לא מתאים, לא משנה מה.

      מה דעתכם?