סיינט מייקל

מייקל חוזר אלינו לטור חד פעמי, ולמטרה טובה. הוא מוכר בגדים והרווח הולך למחלקת ילדים בבית חולים. כאילו הוא לא מספיק הורס

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

אהלן, מה שלום כולם? אני שמח לחזור לכאן, לוואלה! zone , למקום ממנו התחלתי את הדרך הארוכה שלי. בתור כתב. כאן ב- zone כתבתי לראשונה כנער אלמוני שבמהלך הכתיבה והזמן שחלף צמח והגיע למקומות שכלל לא העז אפילו לחלום עליהם. אז לאחר הפסקה של שנה, ולאחר 85 טורים (סיינט לואיס), אני שמח לחזור לכאן שוב, והפעם למטרה גדולה, נעלה וחשובה מאין כמוה.

עברו כבר זמן מה מאז שאני זוכר את עצמי בתור תלמיד. אני זוכר שתמיד הייתי הולך ומבקר ילדים בבתי חולים ובבתי ספר לחינוך מיוחד מתוך חובה לחברה, מתוך מה שנקרא מחויבות אישית. בתור תלמיד (ובעיקר בתור ילד) היה לי קשה להתמודד עם המקרים הקשים שבהם נתקלתי במהלך הביקורים התכופים בבתי החולים השונים. אבל עם השנים למדתי להתמודד עם המצוקה האישית שלי במפגש, בעיקר כשהבנתי שהמצוקה האישית הזו שלי היא טיפה בים וחשיבותה לחלוטין מתבטלת לעומת המצוקות הקשות והימים הקשים שעוברים על אותם הילדים. גם אז, שההכרות איתי לא נבעה מהטלוויזיה או שלטי החוצות, הרגשתי את הכוח העצום של הרצון לעזור ולהעלות חיוך שובב, כזה שמתעלם לרגע מהכאב ומהייסורים, על פניו של ילד קטן.

היום זה לא מה שהיה פעם

היום, הדברים נראים מעט אחרת. היום, אני יודע שמשהו מיוחד קרה לי, משהו שלא שיערתי שיכול לקרות. קיבלתי כוח אדיר לעזור, לסייע, לתרום, לתת מעט שהוא כל כך הרבה. במהלך יום, כאשר אני נתקל באנשים, ילדים, אני מרגיש כל העת את "המשהו" הזה. באמצעות "המשהו" הזה, רכשתי חוכמה, בגרות, תובנה וכוח. כוח מסוים שלא ידעתי והרגשתי שיש לי. קיבלתי את הכוח הזה, הכוח הזה לגרום לילד קטן לחייך, להרגיש טוב ולשמוח. לפעמים אני יודע שמספיקה מילה אחת. ליטוף אחד. חיבוק אחד וחיוך אחד בשביל לשנות משהו. אז היום אני כאן היום בשביל מטרה שכזו.

לפני מספר חודשים הופעתי על השער של המגזין "7 ימים" בתור גלדיאטור. עבור החלק הפנימי של הכתבה הצטלמתי במכנסי ג'ינס וחולצה מכופתרת של חברת FOX. בעת הצילומים חשבנו אני והצלמת עדי אורני, שהייתה אחראית על הצילומים כולם, על קונספט מעניין לכתבה. חשבנו שכדאי לתת את הנגיעה האישית שלי לבגדים ולעצב אותם מחדש. לאחר שהסכמנו על דרך, הפקירה עדי את הבגדים בידיי ואישרה לי להתפרע.

מייקל רגיל לבתי חולים

אני מספר לכם את כל זה, כי על הבגדים האלה אני רוצה לדבר היום. באמצעותם אנחנו מנסים לגייס כמה שיותר כסף והרבה הרבה מודעות למצבם של הילדים בבית חולים תל השומר, אותו אני מכיר מקרוב כבר מספר שנים טובות. כבר שנים שהמשפחה שלי ואני תומכים בילדה מקסימה ומתוקה שעברה סדרה בלתי רגילה של מצוקות בחייה. היא הפכה לבת משפחה (אתם יכולים לקרוא על זה דרך הקישור למטה).

חברים...אני פונה ללב שלכם. כולנו קיבלנו מתנה. קיבלנו כוח לעזור ולדעת להבין מתי הזולת זקוק לתמיכה ולעזרה. אנחנו אסירי תודה על העובדה שאנחנו בריאים, אבל הילדים המאושפזים במחלקה האונקולוגית של בית החולים תל השומר לא זכו לבריאות והנוחות אשר לנו נראים כמובן מאליו. אז אני אומר ככה: אם אפשר לעזור ולהיות מודעים לכך שאנשים סביבנו צריכים כתף להישען עליה בשביל שנוכל להיות לעזר, אז למה לא? אז אם יש לכם את הכוח הזה, צאו עכשיו החוצה והתחילו להשפיע.

אנחנו מוכרים את הבגדים האלה במכירה פומבית, שכל הכנסותיה נועדו לעזור לילדים האלו להעביר את הימים הנוראים שעוברים עליהם, קצת ביותר קלות.

לתת לאחרים זה לתת לעצמינו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.