פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מתכונת לבגרות גרועה

      אפי טלבי לא מבינה למה צריך לשנן תאריכים, במקום לפתח דיון על איך ההיסטוריה קשורה לכאן ועכשיו. חייבים לשנות את איך שמלמדים היסטוריה

      אף אני, כמו הרבה מאוד קולגות משוק החצ'קונים, התחלתי במרוץ לקראת הבגרות בהיסטוריה לימודי חובה, חלק ב'. אף אני גמלתי בהחלטה להפסיק באופן זמני לבלות את לילותיי בחברת גברברים מסוקסים ובמקום זאת להתכרבל במיטה עם מיקוד קיץ 2007 וכמויות עצומות של קפאין. לרוב אינני נוטה לחרוש לבגרות בהיקף כזה. יש לי את המותרות של אלו המסוגלים לקחת את הכל בקצב שלהם ועדיין להוציא ציונים סבירים. אבל אני יודעת שהבגרות הספציפית הזו שונה מכל השאר, ושמדובר במבחן הקשה ביותר שיהיה עליי לעבור. לא בגלל כמות החומר- עם זה, כאמור, אני יכולה להתמודד- אלא בגלל התוכן.

      גזענות וציונים

      בשבועיים האחרונים אני מוצאת את עצמי פעם אחר פעם באותה סיטואציה סוריאליסטית בה עליי לשנן את השואה. זהו הדבר הכי לא נכון שאי פעם דרשו ממני לעשות. עוד בילדותי הטמיעו בי את התחושה הזו בבטן שאני מקבלת בכל פעם שמזכירים את מה שקרה באירופה באותם השנים- תחושה קשה של מועקה, עצב, ובעיקר פחד ממה ששנאה שאינה מבוססת על דבר יכולה ליצור. תמיד הכרתי את השואה בתור סיפורים מצמררים על אכזריות וגבורה, או בתור תמונות מצהיבות ופנים של אנשים. עכשיו, אני צריכה לתרגם אותה לתאריכים ולמהלכים מדיניים. עליי לשנן לפי הסדר, להמציא ראשי תיבות לכל המרכיבים של האידיאולוגיה הנאצית, כדי שאוכל להקיא אותם על דף המבחן- לכתוב בקור רוח על תיאוריות מבעיתות של היררכיה גזעית ובני אדם נחותים, ולקוות לא לשכוח כלום כדי שלא ייפגע לי הציון.

      העיקר לעבור את הבגרות?

      קשה לתאר עד כמה שזה מרגיש לא בסדר. מפריע לי היובש שכל הנושא מקבל כשהוא מופיע בצורת ספר לימוד. נכון, במסגרת הלימודים מנסים ליצור בנו זעזוע, אבל זה לעולם לא ייקרה באמת, כל זמן שאנו לומדים זאת כעובדות בלבד. מנסים לתת לזה נפח מעבר לטקסט, אבל זה לא מצליח כי אנחנו צריכים להיבחן על זה בסופו של יום. אני לא מציעה לרגע להפסיק ללמד היסטוריה, הבעיה היא בגישה. אני למשל בהחלט אעדיף אם במקום לשאול אותי באיזו שנה פלש היטלר לפולין ומה היו ההשלכות לכך ישאלו אותי אילו מסקנות ניתן להסיק ואיך אפשר לתרגם אותם לימינו אנו. להמשיך ללמד את התהליך כדי שנדע להתמצא, אבל להעביר את הדגש לרובד הערכי שאנחנו יכולים להפיק. כבר נמאס לשמוע על כך שמערכת החינוך רוצה רק להעביר אותנו בגרויות במקום ללמד אותנו משהו לחיים, אבל אין מה לעשות- זה נכון.

      יש דברים יותר חשובים מיהודים

      בגלל זה המשלחות לפולין הרבה יותר אפקטיביות מכל שיעורי היסטוריה. כי במסגרת הזאת מתרכזים במשמעות, לא בנתונים. מעודדים אותך לחשוב על השואה לא רק בהקשר של השואה, ואפילו לא רק בהקשר ליהודים. לתפוס את החשיבות של מילים כמו "אנושיות", "חמלה" ו"שוויון". אלו השיעורים האמיתיים. הבעיה היא שכולם עושים בגרות בהיסטוריה, אבל לא כולם יכולים לצאת לפולין. כך שלא כולם מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. הצורה בה אנו לומדים את התחום כרגע אינה רק בלתי אפקטיבית- היא גם מסוכנת. מסוכנת בגלל שנתרכז כל כך בלזכור מה קדם למה במקום לזכור את מה שקרה. וללא מוסר השכל שיקשור לנו את הכל ביחד, כל שאר המידע ידלוף החוצה ברגע שנוריד את העט ונגיש את הדף לבוחן.