פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סיינט לואיס - סוף

      בטור האחרון שלו, אולי תבינו קצת איך זה להיות מייקל לואיס. יש תודות לכולם, ולא תאמינו כמה הוא אוהב אתכם

      לקראת סיום אני מחויב לדבר על הנושא הזה שכולם, מסתבר, רוצים לדעת עליו ולא מסוגלים להוציא אותו מדעתם - צבא. אז כן חבר'ה, כנראה שמייקל לואיס לא ישרת בצבא. בגיל שלוש התגלתה אצלי בעיה בלב. מעולם לא הרגשתי מוגבל או נכה אבל היא תמיד הייתה בי. בגיל 17, בעצת הקרדיולוג שמטפל בי מילדות, עשיתי צנתור בתקווה לטפל ולפתור את הבעיה הזו. למחלה קוראים WPW. זו פעימת יתר בלב, הנובעת מאוושה ומעגל חשמלי נוסף ומיותר בלב. במקרה של התקף כזה אני עלול לסבול ממצבים לא נעימים של דפיקות לב חזקות זיעה קרה וחוסר יכולת לנשום סדיר. או במקרה הגרוע, פרפור חדרים. הצנתור אגב, לא הצליח.

      כשהתייצבתי לראשונה בלשכת הגיוס, קבעו לי מייד פרופיל 45 וביקשו ממני טפסים נוספים מהקרדיולוג שמטפל בי על מנת לקבוע את עתידי בצבא. בהתייצבות השנייה נקבע לי פרופיל 24 זמני, ולאחרונה נקבע כי לא אוכל לשרת בצבא.

      תשוקותיו של בן הטייס

      חלקכם שואלים בודאי איך זה יכול להיות שאני משחק כדורסל ומתאמן בחדר כושר? ובכלל, איך זה שאני כולי נראה כמו אבונפחה? לצערי אני צריך להסביר לחלקכם שהמראה החיצוני לא תמיד קשור למצב הבריאותי. אני משחק כדורסל כי זו התשוקה של חיי. אני לא מבוטח כנגד תאונות הקשורות במחלת הלב שלי, ומוכן לקחת את הסיכון בשביל הדבר שאני הכי אוהב לעשות. ולא חבר'ה, אני לא משתמש בסטרואידים, אני לא צורך אבקות מסוימות ואני נמנע מאלכוהול, משקאות מוגזים, סיגריות ועוד. אני שותה בעיקר מיץ תפוזים, ונהנה מזה.

      אבא שלי היה טייס קרבי בצבא. בתור בן של טייס קרבי, קשה לי עם העובדה שלא אוכל לתרום כפי שהייתי רוצה. בן של הטייס הקרבי מעדיף סיירת ולא ניירת. בן של הטייס הקרבי רוצה לתרום בדרך שהוא רוצה אך לא יכול. בן של הטייס הקרבי יתרום את חלקו כמו שהוא תורם בשנים האחרונות אבל ללא יחסי ציבור ובלי שיאלץ לקרוא להכנת קפה לפקיד זוטר בקריה "תרומה למדינה".

      יום ועוד יומיים

      שנה עברה מאז הטור הראשון, ובזמן הזה עברתי המון. שיחקתי ב"האלופה" וב"ראש גדול", הוצאתי יומן נוער, כמעט נהרגתי בתאונה דרכים, ראיתי בפעם הראשונה בחיי את הגמר של "כוכב נולד", שיחקתי ב"האבודה", הייתה לי תוכנית סלולארית משלי, היו לי רינגטונים משלי (שהיו לא משהו בכלל), נבחרתי לייצג את חברת האופנה "פוקס", סיימתי את כיתה י"ב שהיא התקופה הכי יפה בחיי, השתתפתי בפסטיגל ועוד המון והמון דברים.

      הכול רשום ומתועד. הכול מופיע כאן בטורים שלי, עבורכם. יצא לכם להכיר את הנער האנונימי שניתנה לו הזדמנות פז לכתוב לכם, בני הנוער, על חייו. חזרתי אחורה עד לטור הראשון בשביל לבדוק איך התקדמתי עד היום. בואנה, שאלוהים ישמור אותי, זה פשוט בנאדם אחר. עברתי טור טור וקראתי. דיברתי אתכם על המונדיאל, על אריאל שרון, על חדיג'ה, על המשפחה שלי, על פוקס, על הטיול שנתי שלי, על טקס הסיום שלי ומסיבת הסיום. על הכדורסל, על עולם הפרסום, על בנות, על אהבה, על חוויות אישיות שלי ובמיוחד ואחרי הכל, על עצמי. כל טור היה בשבילי עולם ומלואו.

      ותודה

      אני רוצה להגיד תודה. תודה לחברת דרסט ול"הוט", לצוות ולשחקנים ב"האלופה" על התקופה הנהדרת. תודה לצוות "ראש גדול" ול"יס" שנתנו לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי בסדרה המצליחה "ראש גדול". תודה רבה לסוכנות הנהדרת שלי "יולי" ולצוות שעומד מאחוריי, זיוה, חני, אבשה, ליטל, דנה, רביב, לירב. תודה רבה לך שרוליק!

      תודה לצוות הפסטיגל. תודה ענקית לקאסט המדהים שעבר איתי שלושה חודשים אינטנסיביים וסבל אותי כל הזמן הזה. אני לא אשכח אתכם.

      תודה רבה לעיר פ"ת, הבית השני שלי בשלושת השנים האחרונות, שבהתחלה לא ממש ידעתי היכן היא נמצאה על המפה. תודה לכול התלמידים וצוות המורים ועד לצוות הספורטיבי בבית הספר "אחד העם" בפתח תקווה שתמך בי בכל הנוגע לכדורסל וללימודים. בלעדי התמיכה המופלאה שלכם בי כנראה שהייתי עכשיו איזה נער פלאיירים ממורמר ללא השכלה מינימלית. תודה רבה רבה רבה.

      לעדן יובל רוני שיר שני וקורל. אתן מלוות אותי בכל מקום. תודה לכן. אבל תודה רבה ענקית אני חייב לעדן. תודה לך על התמיכה והפרגון שלך. רק שתמשיכי להיות ילדה מקסימה כמו שאת. תודה לך!

      תודה רבה ליפתי על הפרגון. בהצלחה מוזיקה ובטור שלך כאן ב-zone. ודרך אגב, לאסתי יש חבר. לא נורא, בוא לים, נתפוס דגים.

      ועוד קצת

      תודה רבה ועצומה לצוות "וואלה!" המדהים. לרותם דנון, לרונה זילברשטיין, ולבן גולדמן שראה אותי לראשונה והציע לי לכתוב את הטור הזה, ולכל מי שעמד מאחורי במהלך שנת כתיבת הטור הזה, מהיום הראשון שלי כאן ב"וואלה!" ועד היום. אתם, שהאמנתם שיש בי משהו מעבר, שנתתם לי את ההזדמנות הזו להוכיח את עצמי, אין לי דרך לתאר לכם כמה ההזדמנות הזו לכתוב שינתה אותי בכל מובן. תודה רבה לכם.

      תודה רבה לפלג, תמיר, גיא ואור החברים הטובים והאמיתיים שלי, שמלווים אותי כל השנים האלה. לא הייתי מצליח בלעדיכם. תודה ענקית למשפחת "פוקס" שבחרה בי להיות הפרזנטור שלהם. בכל פעם שאני רואה את השלט שלי באיילון אני מסתכל אחורה ורואה את הדרך הארוכה שעברתי עד היום. תודה רבה למשפחת בלייברג. דינה דניאל בנצי - אתם המשפחה השניה שלי. בלעדיכם הכל היה נראה שונה. אני אוהב אתכם!

      תודה ענקית לסוכן והמנהל האישי שלי עדי כהן. אהדה? אמונה? חזון? רצון? זה פשוט מאוד הכל אתה. אם לא אתה, כנראה שהייתי היום...אממ..כלום? כן, כלום זו המילה. תודה רבה למירית. את מקסימה. תודה על הכל. איתך הדרך קלילה יותר.

      מה, זה באמת הסוף?

      תודה ענקית ומלאת אהבה לאבא שלי, שתומך בי אי שם מהמפרץ הפרסי, נותן לי אהבה גם אם היא משלט רחוק, עוקב אחרי ההתפתחות שלי ודואג לי בכל. אוהב אותך. תודה ענקית לאחים שלי שסובלים אותי ויודעים כמה אני אוהב אותם. אני לא יכול בלעדיכם. למי אני אציק שאני מגיע בלילה הביתה? לכם.

      תודה ענקית לאישה המרכזית בחיי. אמא שלי. את הכל בשבילי. אין לי מילים לתאר אותך. בלעדייך אני חלול. את ממלאה אותי. את האהבה הכי גדולה שלי. אני יכול לכתוב ספר על האישיות המקסימה שלך ואיך שאת אוהבת ועוזרת לכולם ובמיוחד לי, אבל נראה לי שייגמר לי הדיו לפני שאני אספיק לכתוב את הכל. תודה לך על הכל. אני אוהב אותך.

      תודה אחרונה...לכם. אתם אלו שיצקו תוכן בטור הזה. אני מודה לכם מכל הלב על הדרך הארוכה הזו. הפעם באמת סיימתי. זה הטור האחרון שלי כאן בוואלה! zone. אני באמת מקווה שנהניתם בשנה האחרונה. תגיבו, תקטלו, אשמח לשניהם.
      הייתי. אל תדאגו, אנחנו עוד נתראה.
      להתראות (:

      ממני,
      מייקל סיינט לואיס.