פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הנה נכנסנו

      אתם כבר יודעים: מעריצות מתלהבות, מליטריסטים מורעלים, בחורות קשות הבנה וכל טוב. אריאל כץ נכנסת בטוקבקיסטים

      כשמתחילים להרגיש את הסופשבוע, אריאל כץ מלקטת בפינצטה את מיטב התגובות שהשארתם כאן בשבוע החולף. הכל כדי לבדוק אם יש לכם סיכוי, או שכצפוי, אתם מקרה אבוד. שגיאות הכתיב - שלכם במקור.

      סיינט לואיס / מייקל לואיס - תגובה מאת: דניאלה צבאג

      מייקל אני חולמת עליך כל יום
      מייקל לא ראיתי משהו יותר מושלם ממך אני חולה גם על אח שלך שניכם הכי מושלמים אם אתה אוהב אותי תחזור לhot אני ממש מתגעגת אני באמת באמת אוהבת אותך לא לזלזל אני מקווה שתקרא את הכתה אם כן תענה לי מתחננתתתתתתתתתתתת

      ***

      דניאלה צבאג יקרה,
      תקשיבי יקירתי, המצב קשה. את חייבת להפנים את זה כדי ליצור שינוי. כידוע – 50% מהפיתרון טמון בהודאה. הייתי ממליצה על טיפול בספרות רוסית וקולנוע צרפתי, אבל נראה לי שאת יותר בכיוון של טלנובלה יומית. אם כך, אין ברירה אלא לדמיין שמייקלואיס שלנו הוא גיי, זתומרת הומו, ולכן, אין סיכוי שיביע בך עניין (כי קודם פשוט היה המון סיכוי). אם תאמצי את הפנטזיה הזו, אני מבטיחה לך שהריר היחיד שתזילי על מייקל יהיה כשתדמייני אותו ואת רן דנקר עושים את זה. ולא, אנחנו לא נזלזל לרגע בזה שאת "אוהבת באמת באמת" את מייקל, את הרי מכירה אותו באמת באמת.

      שוות, אבל יותר / אריאל כץ - תגובה מאת: שם מוזר

      באונה מה זה הזיון הזה על קרבי
      בואהנ מה זה הדיברוים האלה על קרבי הם שומרים לך על החיים ואת פשוט חוצפנית את יודעת את זה אנשים כמוך מצדיקים למה אני מקלל ג'ובניקים ובגלל אנשים כמוך אני רוצה שידללו אתכם וישלחו כמה שיותר מכם להיות ג'ובניקים באמצע שום מקום כדי שקצת תיסבלו אבל רק בגלל אנשים כמוך

      ***

      שם מוזר יקר,
      המממ, תנו לי לפשפש בארכיון הטור שלי... הו! הנה מצאתי! אני מפנה אותך לטור של שבוע שעבר, בו כתבתי שחשוב מאד לקרוא את הכתבות לפני שמגיבים עליהן. אבל, כמובן, למה שתקרא אם אתה יכול פשוט ללחוץ ולשגר טעימה קטנה ממעיינות השמרנות הבלתי נדלים שלך? אני מבינה שאתה רוצה "שידללו" אנשים כמוני, אבל עצם זה שאתה שואב הנאה מסבל של אחרים, רק מראה לי שאולי כל אלה שלא עושים צבא, יודעים למה הם לא מוכנים לשמור על אנשים כמוך.

      איך קוראים לזה / יאיר שכטר - תגובה מאת: ענבל

      אבל אני פשוט לא מסוגלת לקרוא ספר באורך מלא!!!
      לא משנה כמה ינסו וכמה אני ינסה, זה משעמם אותי, ואני לא מסולגת לקרוא, אפילו את הכתבה היה לי קשה לקרוא. ולא, אין לי בעייה מאובחנת, זה פשוט משעמם אותי (מאוד....!) ואני לא אוהבת לעשות את זה.

      ***

      ענבל יקרה,
      מה יהיה? אני באמת שואלת – מה יהיה בסוף? ולא, אני לא אתחיל לזיין את השכל על "הנוער של ימינו", אני רק אמליץ לך, ענבל יקירתי, לתת למילה הכתובה עוד צ'אנס אחד, כי יחסית לאחת שלא קוראת, ויחסית לטוקבקיסטים בכלל, את דווקא כותבת בלי 17 שגיאות כתיב בכל מילה, שזה הישג לא מבוטל. אז כיוון שאפילו כתבה קשה לך לקרוא, אני לא אעיק עליך ואסיים בציטוט נבחר: ענבל/ כן אני מבולבלת / לא יכולה להמשיך ככה הלאה / ענבל / זה מצב לא נסבל / את חייבת לקרוא עוד הלילה. תתחילי עם "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" או משהו בסגנון, אולי זה יעזור לך אם את בקטע של ניו אייג' וחארטה כזה.

      לסרב להאמין / מימס - תגובה מאת: רואי

      הנה לכם חופש ביטוי
      אני מסרב להתגייםס למלואים בצבא שגירש יהודים מאדמתם. הגרוש הוא פשע לא הסירוב. נ.ב. אסור לשכוח שיש לא מעט "יפי נפש" סרבני גיוס. *"יפי נפש"=שמאלנים המלקקים לכל ערבי...

      ***

      רואי יקר,
      אני לא יודעת אם סיפרו לך, אבל זה לא שאיזה חייל משועמם קם יום אחד והחליט לפנות את גוש קטיף – יש כמה אנשים שאחראים על זה חוץ מהחיילים שעשו את העבודה השחורה, אולי אתה מכיר אותם: אחד מהם ישן כבר די הרבה זמן, השני התפטר אתמול בלילה, ויש עוד כמה וכמה. בכל אופן, לגבי הליקוקים: אנחנו לא מלקקים לערבים, רק מוצצים להם, ככה זה אצלנו בצבא השלום – נותנים את הלב והנשמה. המוטו שלנו הוא שאולי יהודי לא מגרש יהודי, אבל הוא כן מרגש ערבי.

      לכו תזדיינו / קרן זיידי - תגובה מאת: יעל

      תגידו וואלה, לא יכלתם לבחור כותרת יותר מוסרית?
      גם ילדים נכנסים ומתעניינים באתרי חדשות, אל תתפלאו אחר כך על מה שקורה עם החינוך שלנו...

      ***

      יעל יקרה,
      צודקת. מהו הקיצוץ במשרד החינוך לעומת כותרת בוואלה! zone? מהי רמת המורים וההוראה לעומת כתבה הומוריסטית וצינית שמנסה לראות דברים קצת אחרת? אין ספק, אנחנו אחראים לכל העוולות בנוער היום. כל אחד שנדקר במועדון יושב לי כבד מאד על המצפון. ועכשיו באמת: אנחנו לא באים לחנך אתכם, כנראה שגם ההורים והמורים שלכם ויתרו על זה בחלק מהמקרים, אז כנראה שלא נותר אלא לאתגר לכם את מעט התאים האפורים שנותרו לכם ופשוט לחכות בכל שבוע שתפליאו אותי עוד יותר בחוסר היכולת שלכם להבין נימה הומוריסטית. מי יודע, אולי השבוע תפתיעו.