חיים בחטא

מכל העבירות והמצוות, חטא האוננות הוא המעיק והטראומטי ביותר עבור מתבגרים דתיים. אייל, תלמיד דתי בעצמו, ממליץ לחבריו לא להתרגש מהפחדות הרבנים, וכן לאונן

כבוד הרב, עשיתי דבר נורא! (צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

פעם היה לי מנהג כזה, להסתכל בשו"ת (שאלות ותשובות בנושא הלכה) בעלונים של שבת. הופיעו שם שאלות מצחיקות כל-כך שהייתי שואל את עצמי אם ניסו להתבדח על חשבון הרב שעונה עליהן או שהן נשאלו ברצינות. שאלות כמו "האם מותר להאכיל טמגוצ'י בחזיר?" לא היו דבר יוצא דופן.

לצערי, בנוסף לשאלות האלו יש שאלות שהן בהחלט רציניות.
כמעט בכל עלון שכזה ניתן למצוא שאלה שעוסקת בכניסה ל"אתרים לא צנועים ברשת" או חלילה - ב"אוננות". הניסוח שלהן תמיד מלא חרטה, עם מושגים של 'כפרה' או 'חטא', והם פונים לרב בתחנונים – נפלתי לתחתית, מה עליי לעשות.

לא רצחתם שום תינוק, תירגעו

"לא לגעת לא לגעת לא לגעת לא לגעת לא לגעת"

ומה הפלא? חבר טוב ודתל"ש סיפר לי שבישיבה שלו מלמדים שבתקופה מסוימת שנקראת שובבי"ם – האורכת כחודש וחצי, בין חנוכה לפורים - האיסור לאונן הוא חמור במיוחד. אם ביום רגיל האוננות עוד איכשהו עלולה "להתפלק" – הרי שבתקופה הזאת גם להתפלק אסור לה. הפחד הדבילי הזה מאוננות נובע מההסכמה של התלמידים עם הרב, כי ברגע ש'מוציאים זרע לבטלה' – הורגים ילד, שהיה עלול לבוא לעולם, היה לו פוטנציאל.

וזה לא הכול. ישנן עמותות שעוסקות בייעוץ לנושאים מהסוג הזה, בעיקר לאנשים ש"מוציאים זרע לבטלה". עמותה שכזו היא עמותת "עצת נפש", שמסבירה על עוד בעיות "המגיעות מהנפש", כמו 'נטיות הפוכות" (השם שלהם להומוסקסואליות). יש את עמותת "חברים מקשיבים", שחבר בעמותה סיפר לי שחלק גדול מהבעיות שהם מקשיבים להם נגזרות מחטא האוננות.

בציבור הדתי, הטיפול בנושא הזה בעייתי. מצד אחד, מורים יעבירו לתלמידיהם שיעורי חינוך שעוסקים ב"איך להתגבר על היצר", ומצד שני, הם יקפידו להדגיש לא מעט ש"לא נורא אם נפלת, אין קשר בין זה למצוות". למסר הזה יש חשיבות רבה: התחושה שעולה אצל בנים דתיים אחרי אקט של אוננות היא כאילו הם בצעו פשע חמור, ואחריה מגיעה בדרך כלל תחושת "איך אקיים מצוות עכשיו? אולי כבר עדיף לשבור את הכלים לגמרי?". הטראומה המצטברת אצל המתבגר מוכה ההורמונים, שרק רצה להרגיע קצת את הגוף שלו, היא עצומה. כאילו הדוף שלך פונה נגדך ונגד כל מה שמגדיר את הקשר הרוחני שלך עם הבורא.

"חיכיתי לך כל חיי!"

בתור נער דתי בעצמי, שמתחנך במוסד דתי וסופג בעצמו את את מסע ההפחדה הזה נגד אוננות, קשה לי להשלים עם זה. התייעצות עם גורם רפואי מוסמך אף חיזקה את תחושתי, שכן: 1. כל עוד אתה פולט להנאתך זרע על ידי אוננות, אין שום סיכוי שתפרה ביצית - ולכן לא מנעת הולדה. צא מזה. 2. גם גבר נשוי אינו יכול להביא ילדים מאשתו בתשעת חודשי ההיריון שלה. האם אז, כשהוא מאונן, הוא "מונע" מילד לבוא לעולם?

אני לא מנסה לומר שהרבנים רק ממלאים אותנו בדברי הבל (על אף שלא חסרים כאלה שכן) – אלא שהגיע הזמן להפסיק לצאת מנקודות הנחה שגויות רק כי "הרב אמר". לצערי, לא מעט מהרבנים לא מבינים דבר בנושאים שהם מטיפים עליהם.
וגם אגלה לכם סוד קטן וקינקי: אספו אתכם לשיעור חינוך מיוחד בנושא? כנראה שגם הרב שלכם "נגרר" אל מעשי התועבה האלה. ועכשיו – תחזרו לאונן.