• וואלה! ראשי
  • הפוך לדף הבית
  • שלום אורחקרא דוארפתח תיבת דואר חינם!
  • מזג אוויר
  • מפות
  • קניות
 
סגור
שאלה פתוחה

שאלה פתוחה: מכור לפורנו

מאת: ארז קרנר, פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, ZONE, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

אני דתי אך מכור לפורנו, מה לעשות? ומה לעשות אם החבר שלי קנאי וסוגר אותי כל הזמן? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

בן 17 שואל:


(צילומי אליסורטציה: shutterstock) (צילומי אליסורטציה: shutterstock)

(צילומי אליסורטציה: shutterstock)

אני מרגיש די מרוקן מבפנים. אני די מכור לאתרי פורנו ומרגיש רע עם עצמי מיד אחרי, ולא מניח תפילין כי אני מרגיש צבוע.
מה לעשות?

הפסיכולוג ארז עונה:


בן 17 יקר,

לאונן זה בסדר גמור, כל עוד האוננות אינו פוגע בתחומים אחרים בחיים שלך (חברים, לימודים וכו'). אני מסכים איתך שבשימוש באתרי פורנו יש בעייתיות. עוצמת הגירויים המוצגים בו עשויה להיות ממכרת וכמות העיוותים לגביי יחסים אמיתיים היא עצומה (בעיקר ניתוק האהבה, הכבוד ההדדי והתקשורת מאקט יחסי המין).

בתור התחלה הייתי ממליץ לך להמשיך ולאונן, אבל לנסות ולעשות זאת ללא צפייה בפורנו. ייתכן מאוד שאחרי שתעשה זאת ללא הפורנו, ירד גם הדחף לצפות בו, ושתרגיש פחות דחייה מעצמך לאחר מכן. בנוסף, סביר להניח שאם תצא מהבית, תפגוש חברים ותעסוק בפעילויות אחרות, הזמן שיהיה לך לצפות בפורנו יפחת. כדאי יהיה לנסות ולהתרחק מהמחשב בחלק משעות היום כדי להפחית את הפיתוי.

לגבי העניין הדתי, האוננות היא דבר טבעי ולגיטימי בכל גיל ובטח בגיל ההתבגרות אך אני מודע לכך שמבחינה דתית יש בעייתיות, מה שמציב דילמה מורכבת עבור דתיים שמנסים להימנע מפעילות זו. עם זאת, ממה שהבנתי: "מצוות לחוד ועבירות לחוד". אתה עושה את המקסימום שלך להיות אדם טוב יותר כפי שאתה מבין, ולמרות שישנם מקומות בהם אתה עדיין מתקשה לעמוד באידיאלים הדתיים, זה לא אומר שעליך לוותר על הדברים הטובים שאתה עושה ועל המצוות שאתה מקיים. על כן אין סתירה בין האוננות ובין הנחת התפילין. אני מקווה שאם תתייעץ עם רב הוא יאמר לך את אותם הדברים.

לבסוף, כדאי יהיה לבדוק האם ההתמכרות שאתה מתאר קשורה בקושי אחר בחייך ושאולי הפורנו מהווה מפלט ממנו. תחושת הריקנות עשויה להיות תוצאה מהאוננות המוגברת ומהפורנו אך ייתכן גם שהריקנות היא שדוחפת אותך לעיסוק המוגבר הזה מלכתחילה. אני ממליץ לך בחום לגשת להתייעץ עם איש מקצוע ולהבין טוב יותר איך אתה מרגיש לגביי תחומים אחרים בחיים שלך.

בת 17 שואלת:


יש לי חבר רציני כבר שנתיים וחצי, הוא גדול ממני בכמה שנים.
הוא בחור מקסים ואוהב , למרות שיצא לו לבגוד בי, כי בעבר היינו רבים ונפרדים כל הזמן. הוא הפסיק לבגוד ואני בחיים לא בגדתי בו, המריבות בדרך כלל היו בגללי, ולא רבנו כבר הרבה זמן. הייתה לו בעבר בעיית אלימות ופתרנו את זה.

הבעיה האמיתית שלי עכשיו היא שהוא נורא קנאי בגלל העבר שלי, שבו הוא בכלל לא היה קיים. הוא לא הראשון שלי, אז הוא כל הזמן שואל על הבחור הראשון ששכבתי איתו, מבקש לדעת פרטים ושואל מי היה יותר טוב וכאלה. אני כל הזמן מסבירה לו שזה היה לפני שלוש שנים וזה לא משנה עכשיו, אבל הוא לא מרפה. הוא אפילו לא מרשה לי להסתכל על בנים אחרים כשאנחנו ביחד.

הצעתי לו טיפול זוגי ביחד אבל הוא ממש מתנגד, אני לא יודעת מה לעשות כי אני ממש אוהבת אותו ולא מוכנה לעזוב.

הפסיכולוג ארז עונה:


בת 17 יקרה,

הקשר שאת מתארת לא נשמע בריא כלל, ואני מקבל את התחושה שהוא עלול להיות גם מפחיד. חברך עסוק בצורך שלו להרגיע את עצמו, ותוך כדי הוא אינו מכבד אותך או את הגבולות הבסיסיים שלך לבחור במה לשתף ובמה לא (את הרי לא באמת חייבת לספר לו כל פרט שעולה על דעתו). חשוב להכיר בכך שחברך לא קנאי בגללך או בגלל "העבר שלך", אלה בגלל שהוא מרגיש חסר ביטחון. לחילופין, ייתכן והוא עצמו מוטרד מדחפים ומחשבות לבגוד , ובמקום להכיר בכך - מאשים אותך שאת כזו.

אני יכול להבין שמדובר בקשר ארוך ושיש תחושה של התקדמות, ואולי חברך עושה מאמצים כדי להשתנות. עם זאת, אני מקבל את התחושה שאת נמצאת בעמדת "המטפלת": מנסה להבין ולהכיל את הקשיים שלו, אך בדרך את מוותרת על עצמך ועל זכויות מאוד בסיסיות (החופש להסתכל לאן ועל מי שאת רוצה). יכול להיות גם שבעיית האלימות "נפתרה" מכיוון שלמדת איך לא לגעת "בנקודות הרגישות", שלו אך את עדיין חיה בפחד. ייתכן גם שהוא עדיין אלים בצורה מילולית כלפיך אבל התרגלת ש"ככה הוא".

הדבר החשוב יהיה לדרוש ממנו להפסיק לנסות ולשלוט בך, במבט שלך ובמחשבות שלך. לדעתי, רק להוות דמות מבינה ומכילה כלפיי ביטויי הקנאה זה לא הפיתרון. יהיה צורך גם בגבולות ברורים לגבי איזה יחס את מוכנה לקבל.

ללא קשר לאם הוא מוכן להגיע לטיפול, זה בהחלט הכרחי שלא תישארי לבד עם הקושי ושתגיעי בעצמך לייעוץ. חשוב שהיה אדם נוסף שישמע על הקשר וייתן לך פרספקטיבה נוספת עליו, שיעזור לך להבין מה ניתן לעשות בתוך הקשר ושיבדוק איתך בצורה רגישה ומכבדת האם את בוחרת נכון שאת נשארת שם. חשוב שתשתפי חברות או קרובות משפחה עליהן את סומכת, ושתפני גם להתייעצות עם גורם מקצועי. את יכולה לפנות באופן ישיר ליועצת בית הספר, לעובדת נערות וכו' או דרך באופן עקיף דרך התייעצות בקווים אנונימיים למתבגרים של ער"ן או על"מ (בטלפון או בצ'אט).

בת 16 שואלת:


אני בת יחידה בבית. יש לי רק עוד אח גדול וחתיך מאוד, שהוא בצבא בקרבי. אני גם בת לשני רופאים, אבא שלי הוא מנתח ברמה עולמית. אני כל היום נמצאת לבד בבית, רבתי עם כל החברות שלי, ובנוסף לכך אני בכלל לא חכמה ומוצלחת כמו אח שלי שכולם גאים בו. אני נמצאת בדיכאון ואני פשוט מגיעה למצבים שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

הפסיכולוג ארז:


בת 16 יקרה,

למרות שהבית בו את גדלה הוא כביכול "מוצלח", אני משוכנע שיש סיבה טובה לדיכאון, שאינה קשורה לכך שאת פחות "מוצלחת" מבני המשפחה. לא תיארת דבר על הקשר הרגשי עם הורייך, ולמרות שהם עשויים להיות רופאים מצוינים, ייתכן ותחושות הבדידות קשורה בכך שאת חסרה מהורייך מגע רגשי קרוב יותר.

חלק מהדיכאון ממנו את סובלת מתבטא בביטול האיכויות הטובות שבך, והאדרה של בני המשפחה האחרים על חשבונך. אין לי ספק שלמרות שזו החוויה העמוקה שלך, אין זו המציאות. את עדיין צעירה מאוד והפוטנציאל הגלום בך עוד עתיד להתגלות. כתוצאה מתחושת חוסר הערך ממנה את סובלת, ייתכן ואת רגישה לביקורת ומתקשה להיות עם חברות או שאולי הריבים איתן הם דרך לקרוא לעזרה.

הדבר החשוב ביותר יהיה לחלוק את הקשיים בהם את נתונה. ייתכן וכדי להיות מוצלחת כמו ההורים וכמו אחיך, את מרגישה שאין מקום לקשיים שלך ושאת צריכה להסתיר אותם ולהעמיד פנים ש"הכל בסדר". ייתכן וזהו מסר סמוי שעובר בבית כאשר לא מדברים על קשיים או רגשות ושנראה שנורמאלי ומוצלח זה לא להראות חולשה ("להיות חתיך ובקרבי"). למעשה המציאות היא שלגיטימי וטבעי להרגיש רע או חסרי ביטחון.

נראה לי שכרגע כדאי יהיה לך לערב אדם נוסף שיעזור לך לראות את הדברים מפרספקטיבה נוספת. שיחה עם יועצת בית הספר או איש מקצוע אחר עשויה לעזור להבין טוב יותר מה גורם לדיכאון שלך ולהכיר ב "נורמליות" של הדיכאון בהתחשב בנסיבות. אין לי ספק שאם תתני לעצמך את החופש להיות שונה מבני הבית תוכלי לזכות בהערכה אמיתית על הדברים הטובים שיש בך.

ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.


גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

הלינק לא עובד?
שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

"שאלה פתוחה" עם הפסיכולוג ארז - בכל יום חמישי בוואלה! ZONE


קישור פרסומי
פוסטינור: הרגע האחרון למנוע הריון


 

תגובות
הוסף תגובה

צילום תגובה
מאת:
נושא:
  בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
הוספת תגובה
מאת:
נושא:
תוכן:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
מדור פירסומי