מישהו מישראל?

כמו שהבטחתי לשחף, החברה המקסימה שלי שמנהיגה קבוצת נוער של אמנסטי בארץ, הצטרפתי סוף סוף לפעילות של אמנסטי בקולג'. זאת הייתה אחת החוויות המהנות יותר שהיו לי פה עד עכשיו. הפעילות הייתה תיאטרון רחוב די פרובוקטיבי באמצע העיר קרדיף, הבירה של ויילס (עוד בתחום הגיאוגרפיה – גיליתי שהחלק של אנגליה שאני צופה בו כל בוקר הוא קורנוול. כל מי שסבל מהמלך ליר של שייקספיר בתיכון יכול להבין את ההרגשה).

המופע חזר על עצמו כמובן, כי היינו שם בערך שבע שעות – כל אחד בתורו צעק את הזוועות שעוללה לו חברת הדלק הענקית "של", בתור פועל ניגרי. בינתיים היו אנשים אחרים שהסתובבו ברחוב והחתימו אנשים על המכתב שעומד להישלח למנכ"ל החדש של "של", כדי להראות לו שקיימת מודעות לנזקים שהתאגיד גורם לניגריה ישירות, ולעולם כולו בעקיפין, דרך זיהום ופעילות לא חוקית לפי החוק הבין-לאומי. הפעילות הייתה מאוד מוצלחת, מילאנו את כל הדפים בחתימות וגם השגנו פרסום בכמה עיתונים במקומות שונים בעולם לגבי הפעילות.

יש כאן עוד כמה דרכים ליהנות בזמן החופשי עם אווירה טיפה פחות כבדה. מסיבות לאורך כל סוף השבוע (גם רגועות וגם פרועות), טיולים, חוגים של ספורט, בישול וריקוד ממבחר מקומות בעולם שהתלמידים מעבירים בעצמם. לאורך כל הפעילויות אנחנו שוכחים לגמרי שבאנו ממקומות מאוד רחוקים ושונים ובאותו זמן אנחנו גם מכירים את התרבויות אחד של השני הרבה יותר טוב. תאמינו או לא, הרבה אנשים לא יודעים שמדברים בישראל עברית. מישהו אמר לי שהוא חשב שאנחנו מדברים צרפתית, כי לצרפת כמובן היה את המנדט על ישראל לפני העצמאות, אבל זה היה מקרה נדיר. אני גם הופתעתי לאחרונה כשגיליתי כמה מהתלמידים בבית הספר הם בעלי עיטורי אצולה אירופאים כמו דוכסיות, ברונים וכן הלאה.

אחת הבעיות שאני אצטרך להתמודד איתן פה היא לא להתעסק הרבה במה שקורה בישראל. אני יכול עדיין לקרוא חדשות בעיתונים באינטרנט, אבל אין לי כאן את ההרגשה הישראלית הזאת שאני יכול לדבר עם כל אחד, ממש כל אחד, ונוכל לנהל שיחה סוערת ולהחליף דעות בנושא. זה ידוע שיש לי געגועים לארץ ובייחוד לתל אביב. בינתיים נקבע שדיאנה מנורבגיה ואסטריד משוודיה יגיעו לבקר בישראל בחופשה שבין השנה הראשונה לשנייה. מתוכנן גם טיול של קבוצת תלמידים לישראל ופלסטין כחלק משיעורי היסטוריה מערב-אסייתית. מאוד מעניין אותי לדעת מה הם יחשבו על ישראל.