• וואלה! ראשי
  • הפוך לדף הבית
  • שלום אורחקרא דוארפתח תיבת דואר חינם!
  • מזג אוויר
  • מפות
  • קניות
 
סגור
ספרים לקריאה

קטע מתוך הספר "אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות"

מאת: ZONE, מערכת וואלה!
פייסבוק טוויטר

קבלו קטע מהיומן של ג'ורג'יה, שמספרת על החברות המטורללות שלה ועל הבחור הקריפי שלימד אותה להתנשק

עטיפת הספר (צילום: יח"צ) עטיפת הספר (צילום: יח"צ)

עטיפת הספר (צילום: יח"צ)

יומנה המטריף של ג'ורג'יה ניקולסון
אנגוס, חוטיני, ונשיקות חזיתיות
מאת:
לואיז רניסון
מאנגלית: איטה ישראלי
183 עמודים
הוצאת כתר


קבלו את ג׳ורג׳יה ניקולסון, אחת שיודעת שהיא לא בדיוק כמו כולם, אבל בחיים לא תצליח להתאים את עצמה ולהיות מה שהיא לא.

אוקטובר: אהבה למכירה


יום חמישי, 1 באוקטובר

16:30
מאיזושהי סיבה מצאתי את עצמי ליד הבית של פיטר דַיֶיר ודפקתי על הדלת. אלן, ג'ז, ג'ולס, פֶּטי, שרה ומֶבְּס הסתתרו מאחורי הגדר החיה בקצה הגינה. מה עובר עלי? אני נואשת – זה מה שעובר עלי.
לא הצלחתי להחליט אם למרוח אודם או לא. מה הטעם, הרי ממילא הוא ירד... מה אני בכלל אומרת?

16:31
פיטר פתח את הדלת. הוא בן שבע עשרה בערך ובלונדיני, עם מראה ישנוני כזה, דווקא נראה בסדר, למי שאוהב את להקת בויזון. אני שמה לב שהוא לועס מסטיק, ומקווה שהוא יוציא אותו כי אחרת אני עלולה להיחנק למוות. צחקוקים עמומים נשמעים מאחורי הגדר החיה. פיטר שומע אותם, אבל עושה רושם שזה לא מזיז לו.
"רוצה להיכנס, אֶה... איך קוראים לך?"
"ג'ורג'יה," אני אומרת (לעזאזל, התכוונתי למסור שם בדוי), ואנחנו נכנסים אליו הביתה.
הוא לבוש במכנסי ג'ינס הדוקים ותלויים שם הדברים המצלצלים האלה שהיפנים תולים בכניסה לבית (לא על הג'ינס, כמובן – על הדלת) נו, איך שקוראים להם... פעמוני רוח. בשביל מה בכלל תולים אותם? הם עושים רעש כזה מעצבן, ולמה בכלל צריך לדעת שיש רוח? בדיוק אנחנו לומדים על יפן בגיאוגרפיה, וכדי לעצבן את עין הנץ למדתי בעל פה את שמות כל האיים. הוֹקַאִידוֹ, הוֹנְשוּ... טוב, נו, אז כמעט את כולם. עשיתי את זה בשנה שעברה, כשלמדנו על צפון אירלנד ודקלמתי את שמות המחוזות (לומדים אותם בעל פה לפי הנוסחה – FAT LAD ("עולם שמן"), ראשי תיבות של: פֶרְמֶנֵה, אַנְטְרִים, טַיירוֹן, לונדונדֶרי, אַרְמַה ודַאוּן) – די מרשים לשלוף אותם ככה ולדקלם, בעיקר כשמאשימים אותך שאת לא מתרכזת.

אוי לא, אנחנו עולים במדרגות לחדר של פיטר. הוא עוד לא אמר אף מילה. החדר שלו הרבה יותר מסודר משלי. הוא למשל סידר את המיטה שלו. על הקירות יש פוסטרים של סינדי קרופורד ונערת החודש של פלייבוי וכאלה. אצלי על הקירות יש פוסטר של צמד הקומיקאים ריבְס ומוֹרטימֶר חושפים ישבנים, ותצלום קבוצתי של השחקנים בסדרה "המלחמה של אבא". האם זה ההבדל הגדול בין בנים לבנות? האם... אוי לא, פיטר התיישב על המיטה שלו.
"את רוצה לשבת?" הוא שואל, וטופח על המיטה.
בלב אני חושבת, לא תודה, אני מעדיפה להכניס את הראש שלי לשק מלא צלופחים, אבל בקול רם אני אומרת, "בסדר," ומתיישבת.
הוא כורך זרוע אחת סביבי. לרגע אני חושבת שיהיה מצחיק נורא לכרוך זרוע סביב הצוואר שלו ולטפוח על גבו בסחב"קיות, אבל אז אני נזכרת בתקרית הזית הממולא ומתאפקת. ואז פיטר מפנה אליו את הפנים שלי בידו. מזל שהוא לא ניסה את זה אתמול, כשהצוואר שלי היה תפוס. ואז הוא אומר, "תעצמי עיניים ותירגעי."

21:00
זהו זה, עכשיו אני אישה, כנראה. נראה לי שליבי לא קלטה את זה, כי היא הכריחה אותי ללבוש את הקֶשֶת עם המשוֹשים שלה כשהשכבתי אותה לישון. היא מתעקשת שאני דבורה ענקית. כשאני אומרת לה, "את צריכה ללכת לישון עכשיו," היא רק עושה לי, "בְּזזז בְּזזז," ונראית כועסת.
אני נאלצת להגיד, "בּזְ בז בַּזז בַּזז," להצביע על המיטה עם המשושים שלי, ורק אז היא מסכימה ללכת למיטה.

21:20
כשהגעתי הביתה אימא ואבא בכלל לא הרגישו בשינוי שחל בי. אבל האמת היא שכדי שאבא יקום מהכיסא שלו הייתי צריכה להחזיק את ראשי הכרות מתחת לבית השחי. הוא מתחיל להשמין. אולי אגיד לו את זה בצורה עדינה. בכל אופן, כמו שאמרתי – לא שמו לב, ומזל.

כשעצמתי את העיניים פיטר אמר, "נתחיל עם נשיקה רגילה." והוא נישק אותי. התחלנו עם נשיקה מספר אחת, שזה רק עם השפתיים, בלי לזוז. הוא אמר שיש לי כישרון טבעי, לא "תקיפה" מדי ולא דוחפת שיניים, שזה כנראה די רוֹוֶח.
הוא אמר לי איך לדעת לאיזה צד לזוז (את בערך מחכה לראות לאיזה כיוון הבן הולך ומתאימה את עצמך אליו). אחר כך נכנסנו קצת לתנועות, הוא אמר לי מה לעשות עם הידיים (המותניים הם המקום הכי בטוח).
כיסינו די הרבה בחצי שעה. עבדנו גם על הלשון, שזה היה החלק שהכי הפחיד אותי, אבל בסוף זה לא היה כל כך נורא; קצת כמו לשון של לטאה קטנה שקופצת החוצה. די נחמד, באופן מוזר. הדבר החשוב הוא להגיע לאיזון הנכון בין "לקבל" ובין "לתת". פיטר אומר שאפשר להוביל סוס למים אבל אי אפשר להכריח אותו לנשק כמו שצריך.
בסוף השיעור (היה לו שעון מעורר קטן) הוא לחץ לי את היד וליווה אותי אל הדלת. בדרך החוצה חלפתי על פני מֶבְּס – היה תורה. שמחתי שהייתי הראשונה. ג'ולס, אלן וג'ז ניסו לסחוט ממני מידע בדרך הביתה, אבל אני אמרתי בצורה מכובדת, "אני חושבת שאני מעדיפה לחשוב על זה קצת, אם לא אכפת לכן. בּוֹן סוּאַר."

22:45
חהחהחהחהחהחהחהחה, יש לי כישרון טבעי.


(צילומי אילוסטרציה: ShutterStock) (צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

(צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

יום שישי, 2 באוקטובר

16:00
ל-מ-ס-י-ב-ה!!! אני לא יודעת למה אני כל כך נרגשת, מאחר שאה"מ בכלל לא יהיה שם. טוב, אולי תהיה לי הזדמנות להעמיד במבחן את המיומנות החדשה שלי בנשיקות.
לג'קי מתיוז יש סימן מציצה ענקי על הצוואר. היא מרחה על זה קונסילר בעובי של איזה שישה סנטימטר וכרכה צעיף על הצוואר... ממש לא מחשיד! זה ענקי! עם מה היא התנשקה – עם עגל? אני חושבת שזה נורא פְרֶחִי. מי רוצה שימצצו אותו?

היום נסחב באיטיות. אני הולכת להתלונן על מיס סטמפ – היא מתאימה לעבוד בכלא. אני בטוחה שזה מה שהיא עשתה קודם. למרות שבחוץ היו אפס מעלות היא התעקשה שבשיעור התעמלות נרוץ סביב מגרש ההוקי. יכולתי לראות את האוויר שנשפתי. היא תפסה את ג'קי ואליסון מתחבאות במקלחת ומעשנות והכריחה אותן ללבוש מכנסי התעמלות ולעשות שתי הקפות. וזו כמעט סיבה להשאיר אותה מורה. זה היה מה זה מצחיק! ג'קי אולי נראית בסדר כשהיא מקושטת באיזה מועדון לילה חשוך, אבל הייתם צריכים לראות אותה מאחור במכנסי התעמלות כחולים קצרים!

16:15
רק שלוש שעות להתכונן ולהתאפר לפני שאני נפגשת עם ג'ז, ג'ולס, אלן וכל הבנות ליד מגדל השעון. אנחנו רוצות להגיע יחד. אבא מתעקש לאסוף אותי בחצות. אין טעם להתווכח אתו כי הוא רק יגיד, "יש לך מזל, בזמני... בְּלָה בְּלָה בְּלָה," ואז נחזור לימי הביניים, או לשנות השבעים כמו שהוא קורא לזה.

19:30
הכירו את החבורה. נראינו כמו קבוצה של מתאבלים בדרך מלוויה לבר. שחור הוא הצבע החדש שלנו. הבית של קייטי סטדמן ממש מפואר – יש לה חדר משלה בנוסף לחדר שינה משלה. שטיחים יקרים גולגלו אל הקירות כדי שיהיה איפה לרקוד.
כשהגענו לשם כבר היו שם איזה שלושים אנשים, כולל טום. מיד ג'ז התחילה להתרגש ולהתנהג כמו טיפשה. הוא עמד שם עם קבוצה של אנשים, אבל מיד ניגש לדבר אתנו. עזבתי את ג'ז והלכתי להסתובב בין כולם. היה כיף. רקדתי איזה שעה כמו משוגעת. אני מניחה שבאיזשהו מקום חיפשתי לי עם מי להתנשק במקום אה"מ, אבל כל הבנים נראו לי מהסוג הנחמד אך קצת דבילי. היו אחד או שניים עם בעיות עור מאוד לא נעימות. סך הכול יש לי מזל שמדי פעם מתפתח לי כזה חצ'קון שלא יוצא – היו שם אנשים שהיו להם ממש רכסים של הרי חצ'קונים על הפנים... ולכמה היו גם על הגב... אוֹ סְקוּר!!!!
ואז ראיתי את פיטר דַיֶיר. נופפתי אליו והוא ניגש אלי. הוא בדיוק דיבר עם קייטי סטדמן ונראה לי שהיא נעלבה כשהוא ניגש אלי. פיטר אמר, "הַיי!" ואני אמרתי, "היי... אה... תודה על אתמול. היה ממש... אה... יופי. למדתי המון. תודה."
הוא הביט הצידה ועמד קרוב אלי. "יש משהו שלא הספקתי ללמד אותך, בואי אתי." הוא תפס לי את היד והוביל אותי החוצה. לא תרגלנו איך מחזיקים ידיים, אבל אלתרתי... לא רפוי מדי, אבל גם לא תפיסה חזקה מדי. אני לא חושבת שמישהו חוץ מקייטי ראה אותנו יוצאים, הם היו עסוקים מדי באיזה ריקוד טיפשי למוזיקה מתקליט של סְלֵייד.
יצאנו לגינה והלכנו מאחורי עץ גדול שעמד ליד השביל. פיטר התחיל לנשק אותי (הוא לא עושה רושם של דברן גדול).
היו המון קטעים עם הלשון. זה היה בסדר, אבל הלסת התחילה לכאוב לי קצת. נראה לי שבעיני פיטר זה מצא חן הרבה יותר ממני, כי הוא גנח ודחף אותי אל העץ. אחר כך הוא התחיל לחכך את האף שלו בצוואר שלי ואני חשבתי, אוי, את זה לא עשינו עוד, כדאי לשחק אותה גזעית, ואז כמעט נחנקתי למוות כשהתאפקתי לא לצחוק (קלטתם? נשענים על עץ... גזעית)... אבל התאפקתי. אסור לשכוח שבנים לא אוהבים לצחוק. ואז שמעתי דלת של מכונית נטרקת ואנשים הולכים על החצץ בשביל, בכיוון שלנו.
זזתי אחורה, אבל פיטר עוד היה מחובר לצוואר שלי. נתקלתי בשורש ונפלתי על התחת. פיטר איבד את שיווי המשקל ונפל עלי, ושנינו פלטנו "אַאוּ!", ומצאתי את עצמי מסתכלת מלמטה בבת בלונדית גבוהה שאני מכירה מהשישית ולידה... אה"מ. הוא היה לבוש בשחור לגמרי ונראה ממש מעוצבן.
הוא אמר, כולו התנשאות, "אתם לא חושבים שהגיע הזמן שתיכנסו למסיבה?" נזכרתי בשם של הבלונדינית – לינדזי, פוסטמה ידועה. היא הסתכלה על הרגליים שלי. בטח התמלאה קנאה. הסתכלתי למטה וראיתי שהחצאית טיפסה לי כמעט עד למעלה ורואים לי את התחתונים. התפתלתי עד שהחצאית ירדה תוך הקפדה על העיקרון "שמרי על כבודך בכל עת", אבל היא המשיכה לחייך בשחצנות.
פיטר אמר בשלווה גדולה, "הַיי רובי. חשבתי שיש לך הופעה הערב."
רובי ענה, "יש לי, אבל טום שכח את המפתח שלו אז אני רק מקפיץ לו אותו."
הוא אפילו לא הסתכל עלי ולא אמר שלום או כלום.

00:00
אני שונאת אותו... כזה נפוח, מלא חשיבות עצמית. לעזאזל, לעזאזל, אוֹרְדוּר ומֶרְד* בריבוע. מה זה עניינו מה שאני עושה מאחורי עצים?

* זבל וחרא.


יום שלישי, 6 באוקטובר

15:00
פיטר צלצל אלי בסוף השבוע. אני לא יודעת איך הוא השיג את המספר, כי אני עזבתי את המסיבה כמו טיל. ג'מה בטח נתנה לו אותו. אבא ענה לטלפון, וזה סימן את סוף החיים שלי כי הוא לא מפסיק לדבר על זה. הוא חושב שזה מצחיק וקורא לפיטר "המחזר שלך".
פיטר שאל אם אני רוצה ללכת לסרט בשבוע הבא. אמרתי לו בכיף. אז נראה שיש לי כאילו חבר. אז למה אני מדוכאת?
ג'ז בלתי נסבלת מאז המסיבה. בשיעור מתמטיקה היא כל הזמן העבירה לי פתקים.

|גי' גי' יקרה,
טום כל-כאאאך מדליק. הוא ליווה אותי הביתה, וכשהגענו לדלת הוא נתן לי נשיקה ממש חמודה על הלחי. השפתיים שלו ממש רכות ויש לו ריח טוב, לא כמו אחי. הוא ביקש את מספר הטלפון שלי – את חושבת שהוא יתקשר? באיזה יום הוא יתקשר, לדעתך? היום יום שני וראיתי אותו ביום שישי, אז כבר עברו שלושה ימים. אני במקומו הייתי מתקשרת הערב, נכון? אם הוא יזמין אותי לצאת אתו, את חושבת שאני צריכה להסכים מיד? או אם הוא י גיד יום שישי, אולי אני צריכה להגיד, "אוי, מצטערת, אני עסוקה בשישי בערב," ואז כשהוא יגיד, "מה עם שבת?" אני אגיד, "כן, שבת יהיה עשר." מה דעתך? או שאת חושבת שאולי הוא יחשוב שאני לא רוצה לצאת אתו אם אני אגיד שאני עסוקה בשישי, אז שאני אגיד כן לכל יום שיציע? תעני לי מהר. תודה בינתיים".

נעצתי בה את המבט הכי מעוצבן שלי אבל היא ממשיכה לשלוח לי את הפתקים האלה. לא מעניין אותי אף אחד מהפוצים במשפחת ג'נינגס.

16:00
לצערי, לג'ז לא משנה אם זה מעניין אותי או לא. כל הדרך הביתה היא סיפרה לי מה טום אמר או עשה. כמה שהיא מספרת לי עליו יותר, ככה אני חושבת שהיא צריכה להתרחק ממנו. בסדר, אז אולי אני לא הוגנת ומרירה, אבל היא החברה הכי טובה שלי והיא אמורה לעשות כל מה שאני אומרת...
טום רוצה להיכנס לעסקי הירקות והפירות. כמה מרתק... כך לפחות חושבת ג'ז.
"אני חושבת שנהדר שהוא צעיר והוא כבר יודע מה הוא רוצה לעשות."
"כן, לעולם לא תדעו מחסור בתפוחי אדמה," אמרתי בעליזות.
בסופו של דבר אפילו ג'ז שמה לב שאני לא ממש מתעניינת. היא נראתה קצת נבוכה ואמרה, "חשבתי שהוא מוצא חן בעינייך."
לא אמרתי כלום. כל הזמן חשבתי רק על אחיו שהסתכל אלי מלמעלה במין לגלוג. ג'ז המשיכה, "את חושבת שלא כדאי לי לצאת אתו?"
לא עניתי גם על זה.
היא חזרה על זה שוב: "אז את חושבת שלא כדאי לי לצאת אתו?"
שתקתי ונראיתי אפופת סוד, שזה לא קל כשחובשים בֶּרֶט.

23:30
אני חיקוי של זיוף של מתחזה לבן אדם. ויש לי דייט עם נשקן מקצועי.

00:00
אנגוס אכל כמה תחתונים של אימא. היא אומרת שחייבים להוציא אותו מהבית. למה שהיא ואבא לא יצאו מהבית? או שאני אולי מגזימה?

המשך הפרק - בוואלה! ZONE בשבוע הבא, ובחנויות הספרים



 

תגובות
הוסף תגובה

צילום תגובה
מאת:
נושא:
  בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
הוספת תגובה
מאת:
נושא:
תוכן:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאים הבאים:
אין לפרסם באתר תגובות המפרות הוראות כל דין ובכלל זה תגובות בעלות אופי מיני בוטה, תגובות מאיימות, גזעניות, מוציאות לשון הרע, מעודדות לביצוע הסתה, פוגעות בפרטיות, מזיקות, פוגעות ברגשות הציבור, מפרות זכויות קניין רוחני ותגובות בעלות אופי מסחרי ו/או מידע פרסומי. האחריות הבלעדית לתוכן התגובה הינה של כותב התגובה. וואלה שומרת לעצמה את הזכות למסור את פרטי כותב התגובה לכל גורם בהתאם לשיקול דעתה ושומרת לעצמה את הזכות לפרסם רק חלק מהתגובות ו/או למחוק תגובות שפורסמו. אין באמור לעיל כדי לגרוע מהאמור בהוראה מהוראות תנאי השימוש באתר או בכל דין אחר.
מדור פירסומי